ברק כהן לא מתחרט על כלום, מתנגד לרעיון המשטר הציוני וחושב שהגיע העת לחלק את מדינת ישראל לקנטונים.
הוא טוען שסוגיית הלגיטימציה היא חסרת משמעות, שחייב לדבר עם כל גורם בחברה הישראלית, לא מבין מדוע המדינה פוסלת את מיכאל בן ארי ובעיניו בל"ד היא המפלגה הכי דמוקרטית.
הוא מספר על תחילת הדרך האקטיביסטית שלו, ההבדל בינו ובין מרדכי דוד, למה הוא מתבאס מהז'אנר החדש של ההפגנות, החסימות והקללות ברשתות. מסביר את הבעיה שלו עם הרעיון הציוני, צורת המשטר ואיך היה רוצה שהמדינה תתנהל ולמה הדרך שונה מאוד מהמצב הקיים.
הטענות שלו לציונות הדתית וכמה הוא בטוח שהם טועים, המזרחים שרצו להרחיק את עצמם, זוהר ארגוב, אבנר גדסי, השינויים שחייב לעשות במח"ש, התלונות הגדולות שלו למשטרה, הבעיות ברפורמה המשפטית וסוגי השופטים הלא טובים שקיימים.
מספר מה הוא חושב על ראש הממשלה, הנזק שהוא עושה לעם ישראל, הקבוצה שממנה הוא מגיע ולא מבינה את גודל הנזק. למי הוא יצביע היום, למה בחר שלא לקחת חלק במערכה הפוליטית וכמובן סיימנו עם אהבה הגדולה שלו למוזיקה.