אחרי הפרק הראשון (ואם לא האזנתם – אתם באמת מפסידים),

חוזרים לסיבוב שני עם ח"כ שמחה רוטמן.

בעולם שלו יש המון תיאוריות, אבל האוזמן – בא לאמת ולעמת.

בין קרבות על בג"ץ והפרדת רשויות, פורצת האש האמיתית כשמגיעים לנושא הרגיש מכולם: גיוס החרדים.

רוטמן טוען שבג"ץ דופק את החרדים, מסביר למה בעיניו זאת פגיעה במי שכן מנסה להשתלב ולא שוכח להתייחס, למרבה הפלא, דווקא ללפיד.

הוויכוח גולש רחוק, כולל למחוזות אידיוטים השימושיים, גזענות של ציפיות נמוכות ומי בכלל העגלה הריקה?

זו לא רק שיחה רגילה – זו גם התנגשות רעיונית חזיתית בין חרדים לדתיים, בין משיחיות לחילוניות, בין כוונות טהורות לפוליטיקה בוערת.

אפילו השאלה מי פה באמת חילוני לא נשארת רק על הרצפה.

זה פרק שלא משאיר אף צד אדיש.

אין כמעט אנשי ציבור שמייצרים אמוציות כמו שמחה רוטמן. ונראה שהוא אוהב את זה. ואוהב את הבלאגן סביב. ובעיקר אוהב להיות צודק - ולהראות לכולם.

שי האוזמן הזמין אותו לדיאלוג עם כלל בסיסי אחד. בלי וואטאבאוטיזם. בלי להרחיק ליציע. בלי להאשים אחרים.

האם יפעל אקטיבית למנוע כל עסקת חטופים? האם פשוט לא מוכן להודות שהמניע האמיתי הוא התיישבות וכיבוש עזה?

האם מסוגל לקחת אחריות ביחס לאווירה שהובילה לטבח אוקטובר?

האם מסוגל להודות בטעות כלשהי שלו?

רוטמן, פוליטקאי צעיר יחסית, מדבר על המוטיבציה שמאחורי האג'נדה של חייו: הרפורמה/המהפכה המשפטית. האם מונע מנקמה? מרגשות קיפוח? מהרצון להטריל?

רוטמן והאוזמן מדברים על היועצת המשפטית, על נשיא (?) בית המשפט העליון, על בנימין נתניהו, על שקרים ואמת ועל החיים עצמם. וכל זה רק חלק א'.

האוזמן בשיחה טעונה עם השר אופיר סופר חבר סיעת הציונות הדתית שלפי הדיווחים מקימה בלוק

לעסקת החטופים אז הוא מנסה להבין אם יש אמת בפרסום ומה האמת?

שיחה שמתחילה באיבוד אביו בגיל 12 בלבד, בפציעה שלו כחייל באירוע במנהרות הכותל ובפציעת בנו עכשיו במלחמה בעזה.

ותכליתה להבין לאן אנחנו הולכים מכאן?

בימים מתוחים לפי עסקאות או קריסת הממשלה מגיע חבר סיעת הציונות הדתית לעשות סדר ולענות על השאלות הקשות

על מתי המלחמה בעזה? האם יש סיכוי שנראה שם התיישבות? האם בתור זה שהצביע נגד עסקת חטופים בפעם הקודמת יש סיכוי שעכשיו יצביע בעד?

אז דרך הפוסט טראומה האישית לטראומה הלאומית האוזמן מנסה להבין מתי ואיך נוכל להתחיל ללקט את הפצעים ולהחלים?

האוזמן בשיחה טעונה עם השר אופיר סופר חבר סיעת הציונות הדתית שלפי הדיווחים מקימה בלוק

לעסקת החטופים אז הוא מנסה להבין אם יש אמת בפרסום ומה האמת?

שיחה שמתחילה באיבוד אביו בגיל 12 בלבד, בפציעה שלו כחייל באירוע במנהרות הכותל ובפציעת בנו עכשיו במלחמה בעזה.

ותכליתה להבין לאן אנחנו הולכים מכאן?

בימים מתוחים לפי עסקאות או קריסת הממשלה מגיע חבר סיעת הציונות הדתית לעשות סדר ולענות על השאלות הקשות

על מתי המלחמה בעזה? האם יש סיכוי שנראה שם התיישבות? האם בתור זה שהצביע נגד עסקת חטופים בפעם הקודמת יש סיכוי שעכשיו יצביע בעד?

אז דרך הפוסט טראומה האישית לטראומה הלאומית האוזמן מנסה להבין מתי ואיך נוכל להתחיל ללקט את הפצעים ולהחלים?

שנה לעזיבה של שי את ערוץ הספורט זה אירוע שקפלן רצה לציין ושי? פחות... הרבה פחות...

אז יצא לנו דווקא לדבר על היידה

על איך זה לעבור לפוליטיקה והאם יש לשי עתיד בתחום?

על המרואיינים שעברנו

האם שי בכלל פשיסט?

ואת מי שי לא מוכן לראיין?

קפלן כמובן החזיר אותנו לספורט כי אי אפשר שלא

ושניהם סיפרו איך זה לראיין מישהו שיש לך אליו קצת דם רע?

אז היידה? ספורט?היידה לשמוע!

רגע לפני המלחמה עם אירן, הגיע מוקי לשיחה עמוקה, מהלב, עם האוזמן. מימי התום והסקס סמים ורוקנרול של שבק ס' ועד משבר? גיל 50. מראפ הגיטרות של שנות ה 90 ועד ההגדרה של ראפ ישראלי עכשווי שבאמאמא של הקונצנזוס.

האם הוא באמת אוהב את הלהיטים הכי גדולים שלו? כמה סבל כרוך בלכתוב שיר? עד כמה אנחנו בכלל מבינים אותו ואת הטקסטים שלו?

אחד שירים האייקונים של מוקי מדבר על שלום והוא מורכב כמו מוקי. כמו המצב במדינה שלנו.

וספורט, ופוליטיקה. ופופ. ומיצוי פוטנציאל?

האוזמן פוגש את בני גנץ ושואל אותו על היותו העץ הנדיב של הפוליטיקה, בהמשך לממשלת החילופים וממשלת החירום, אליהן הצטרף ועליהן שילם מחיר יקר.

אז מי נהנה מהנדיבות הזאת בעצם? מה הייתה המשמעות האמיתית של כניסה לממשלת החירום?

מה הוא באמת חושב על נתניהו? ואיך הוא נראה כשפגש אותו בשביעי באוקטובר?

מה קרה בתוך הקבינט בשעות הראשונות? ואיפה היה הצבא?

האוזמן גם מברר איתו למה בדיוק התכוון בנאום האולטימטום טרם עזיבת הממשלה ומה כתב ביום הראשון של היומן מלחמה?

וכמובן שהוא לא התחמק משאלות על האחריות שלו, גיוס חרדים והיום שאחרי. הלאומי, הפוליטי והאישי.

האוזמן פוגש את מתן ג'רפי, מנכ"ל תנועת "אם תרצו", לשיחה פתוחה בה מתן מדבר בלי פילטרים

על המאבק של "אם תרצו" מול הדיפ-סטייט, על מה זה בעצם "ימין" בעיניו – ומי מהממשלה הנוכחית באמת שייך לימין.

רמז: הייתה שתיקה ארוכה אחרי שהוזכר שמו של בנימין נתניהו.

כמילואמניק מה היחס שלו לאויב הפלסטיני ואיך הוא רואה את סוף המלחמה? אילו מוסדות הוא טוען שכבר "נכבשו"? ואיך הוא מגדיר את השמאל הקיצוני?

זו לא רק שיחה על אידיאולוגיה – אלא הצצה עמוקה לעולם הרעיוני (לפי האורח הזה) שמאחורי אחת התנועות המשפיעות (והשנויות במחלוקת) בשיח הציבורי בישראל.

אז... הידעתם כמו במסטיק בזוקה שמדינת ישראל נמצאת במצב טוב והממשלה עושה עבודה מעולה? השאלה אם זה עכשיו או עתידות?

כל זאת ועוד – בפרק

אלון הינדי קפץ ישר מאתונה, מטיול משפחתי – אל תוך התופת של השביעי באוקטובר. 

חודש לפני כן רק התחתן, אבל זה לא מנע ממנו לעזוב הכל, להכנס לעזה ולהילחם. אבל אז הוא נפצע. אנוש. בסכנת חיים ממשית.

אלון לא איבד את ההכרה וזוכר את הכל – את הקולות, הריחות, המראות וגם הרופא שהציל את חייו.

וכשאתה אלון הינדי, אז לא מספיק שהוא נפצע. הוא אפילו נפל מהאלונקה בדרך לבית החולים. וקילל. ושמר על אופטימיות. 

בשיחה עם האוזמן הוא עוצר הכל ומספר את הסרט של חייו, ובעיקר מראה איך הוא לא מוותר. לא על החיים, לא על הצחוק והשמחה ולא על טיול באנטרקטיקה.

שיחה על גבורה, כאב , תקווה – ועל המדינה שלנו. החלקים היפים והמרגשים בה

מנכ"ל פורום קהלת, גוף המחקר של הימין השמרני וזה שנחשב כמי שלוחש לפוליטיקאים ואחראי להצעות חוק רבות מתיישב לשיחה צפופה עם שי האוזמן.
שי, גם הוא איש משפט, מדבר איתו איך לא על גיוס חרדים, השבעה באוקטובר,

שאלת האחריות, ועדת חקירה ממלכתית אבל בסוף

הכל מתכנס כמובן לבית המשפט ומתחיל בהתנתקות, או שלא?
שיחה אינטליגנטית של שני אנשים חלוקים בדעתם מובילה את רובין לידי דמעות.
אז מי ידע שמאחורי האיש המאיים הזה יש בכלל בחור צעיר שאוהב שוקו?
מומלץ להאזין כדי להבין איך הוא רואה את הדברים ואולי כדי לחזות לאן כל זה הולך...