המקורות מתחלקים לשלושה נושאים עיקריים:

1. רבי אבון הגדול ומשפחת אבון (יהדות צרפת ואשכנז במאה ה-10)

מקורות אלו מספקים מידע מקיף על רבי אבון הגדול (נפטר סביב 970), וכוללים פרטים על:

תקופה ומעמד: הוא היה מגדולי יהדות צרפת במאה ה-10, פעל במקביל לרב שרירא גאון, והתפרסם כגדול בתורה, עשיר מופלג, ובעל ידע ב"סודות נסתרים" (ויכולת לבאר כל אות ב-49 פנים).

משפחה ומורשת: הוא היה אבי משפחת אבון החשובה באשכנז, אשר מילאה תפקיד מפתח ביצירת חסידות אשכנז. המקורות מספקים עץ משפחתי המקשר אותו לצאצאים חשובים כמו רבי יצחק חסיד, רבי יהושע חסיד, ורבי שמעון הגדול ממגנצא.

ייחוס: הוא היה צאצא של רבי יוסף הזקן בן רבי שמעון מלה מאן.

2. חכמי פרובנס ונסיכות נרבון (המאה ה-8 עד המאה ה-13)

מקורות אלו עוסקים בהיסטוריה, הפוליטיקה והיצירה התורנית של יהדות דרום צרפת:

נסיכות נרבון וקרל הגדול: המקורות מפרטים על נסיכות נרבון, ישות פוליטית יהודית שהוקמה בספטימניה (דרום צרפת) בשנת 768, תחת שושלת המיוחסת לבית דוד (צאצאי מכיר, נשיא הגולה מבבל). הנסיכות הוקמה בתמורה לשיתוף פעולה עם הקרולינגים (כמו קרל הגדול), והקרולינגים העניקו ליהודים זכויות רחבות.

יצחק היהודי: מוזכרת דמותו של יצחק היהודי מנרבון, דיפלומט וסוחר ששימש כשליחו של קרל הגדול אל הח'ליף הארון א-רשיד בבגדאד, והביא משם את הפיל "אבו אל-עבאס". המסורת מספרת שיצחק, לאחר שחזר מבבל, הקים את מוסד הנשיאות בנרבונה בסיוע קרל הגדול, בדומה למוסד ראש הגולה.

מרכז התורה בנרבונה: פרובנס ככלל, ונרבונה בפרט, הפכו למרכז תורני חשוב, ששימש כגשר בין חכמי ספרד לחכמי צרפת ואשכנז. ראשי הישיבות שם כונו "גאונים".

דמויות מפתח בהלכה ובפילוסופיה: מוזכרות דמויות כמו רבי אברהם ב"ר יצחק (ראב"י) אב"ד לוניל (בעל ספר האשכול), שנטה לפסיקת הרי"ף הספרדי, ורבי זרחיה הלוי בעל המאור (הרז"ה), שהושפע עמוקות מבעלי התוספות הצרפתיים.

רבי יעקב ב"ר משה ב"ר אבון: מוזכר כראש הישיבה המתועד הראשון בנרבונה, בסוף המאה ה-10.

3. רבי יעקב הכהן והקבלה בפרובנס (המאה ה-13)

מקורות אלו מתמקדים בזרם המיסטי ובדמות המגשרת של רבי יעקב הכהן:

דמותו ותפקידו: רבי יעקב הכהן (יחד עם אחיו רבי יצחק) היה דמות מפתח ומסנתז של מסורות מיסטיות במאה ה-13. הוא ואחיו הגיעו מקסטיליה לפרובנס (לנרבון וארל) במטרה להתחקות אחר מסורות קבלה וטקסטים אזוטריים.

השפעה אשכנזית: לימודיו בנרבון, במיוחד בחוג שכלל חכמים מחסידות אשכנז (תלמידי ר' אלעזר מוורמס), היו מכריעים. הוא מיזג את תורת חסידי אשכנז (כולל עיסוק בשאלת חלום, גימטריות ותאוסופיה של עשרת הגלגלים) עם תורת הספירות הספרדית והמסורות הפרובנסליות.

חיבורים מרכזיים: בין חיבוריו החשובים נמנים: 'פירוש צורת האותיות' (שנכתב בנרבון), 'ספר האורה' (המבטא את השפעת חסידות אשכנז), ו'פירוש מרכבת יחזקאל' (שנכתב לאחר שובו לקסטיליה והכיל את שיא הסינתזה).