סולידריות. ערבות הדדית מה שנקרא, מילה שקבלה הרבה תשומת לב בשנים האחרונות אצלנו, ערך שהיה נראה שהוא מעמודי התווך של החברה הישראלית, וכמו רבים אחרים נופץ שוב ושוב במלחמה האחרונה ובמלחמה הפנימית המתמשכת שמתחוללת כאן. . מה זה אומר, סולידריות? מה משייך אותי? דת? גזע? לאום? מין? קבוצת כדורגל? רעיון?
המניע עוצר רגע בצד כדי להבין לאן ואיך ממשיכים.

״מה שלומך״?
״תראה, זה מורכב״...
מכירים את זה נכון? ברור שמורכב !! מה, שלומך יכול להיות פשוט? אבל מורכבות היא מענינת, מפעילה, מעשירה, דורשת השקעה, וגמישות. בואו נעשה את זה פשוט, תאזינו לפרק החדש של ״המניע״, נסדר לכם תראש.

כן בכוונה לא בכוונה״, זה משהו שאנחנו אומרים כבר מגיל מאד צעיר, נגיד אחרי שדפקנו איזה מכה לאח קטן, או שפכנו ממרח שוקולד על הספה מול הטלויזיה. ״זה לא היה בכוונה״. לא יוצא לכם כל הזמן להסביר את עצמכם בוואטסאפ? ״ אבל זה לא מה שהתכוונתי״! 
האם אכן הכוונה נותנת אמונה? 
יש מלא דברים לדבר עליהם, אז אתן מוזמנות להאזין.

אומרים ש״אין שמחה כהתרת הספקות״. ספק מגיע בדרך כלל לפני שאנחנו צריכים לעשות בחירה, או לקבל  החלטה. למה קשה לנו? כי אנחנו רוצים הבטחה שיהיה בסדר, שאם נבחר בצד מסוים זה יהיה הצד הנכון. רוצים לדעת מה יהיה מחר. מישהו יודע? אז מה אפשר לעשות עם הדבר המכרסם הזה, הספק?

קצר -הפך להיות מאד פופולרי. אנשים רוצים קצר. אין זמן ליותר מזה. נראה שכל דבר בחיים היום הפך לסוג של קוויקי. הופ הופ. קצר הפך להיות מרכיב חשוב מאד במה שנקרא נוחות, בכדי שיהיה נוח צריך להיות קצר. מסר קצר, הודעה קצרה, סירטון קצר. הכל בדרך לדבר הבא.

ככל שהשפע הלך וגדל בעולם, ההגדרה של שחיתות הצטמצמה והיום כשמדברים על שחיתות הכוונה היא בדרך כלל לניצול לרעה של סמכות ועמדות כוח כדי לזכות בטובות הנאה. 
אומרים שככה זה, שקשה לעמוד בפני הפיתוי, כשסכומי כסף גדולים עוברים תחת ידיך,
האם קיים סוג של שחיתות שהוא לווא דווקא לא מוסרי?
כל זאת ועוד…

הצפה שייכת לתופעות האלה שאין לנו עליהם שליטה. הן מגיעות, ואין מה לעשות. זה מה שהן. בגלל זה קוראים להן ככה. הן מציפות. זה קורה כי פתאום מגיע גל גדול מידי, אבל זה קורה כי אין מערכת ניקוז. גם ברגש זה ככה. האם יש משהו לעשות בעניין?

המלחמה נגמרה. אחרי יותר משנתיים. החטופים שנותרו בחיים הוחזרו לא מזמן. 4 חללים חטופים עדיין בעזה. אז המלחמה נגמרה? נכון, אין לחימה. שזה הכל. הרוב יותר נכון. יש הרבה מאד קצוות פרומים. זה לא נגמר עד שזה נגמר, והאמת שעם מלחמות, זה לא. זה לא נגמר. זה אולי עוצר. אבל האם זה מסתיים? האם יש מה שנקרא ״קלוז׳ר״?

געגוע זה רגש חזק, לבבי, שמגולמים בו גם שמחה, גם צער וכאב, ייסורים, השתוקקות… בלי ספק אחד הרגשות העזים. המניע בתכנית געגועים

האם יש היום ערך או השפעה לשביתה? יש את הסיפור על האיש הזה שעמד שנים והפגין נגד מלחמת וייטנאם מול הבית הלבן. שנים, כל יום שישי. עמד שם את השעתיים שלו, עם שלט כזה. בסוף ניגש אליו איזה עיתונאי ושאל אותו במין גיחוך, 'תגיד לי, אדוני, אתה באמת חושב שתוכל לשנות את העולם?' והוא אמר, 'לא, אני רק מוודא שהעולם לא ישנה אותי'.