אחד הדברים הבולטים במעבר בין ילדות לבגרות הוא אובדן או טשטוש היכולת לעשות צחוקים. למה אנחנו לוקחים את עצמנו כל כך ברצינות? יאללה צחוקים

אלון נוימן וחברים  מתעסקים ומנתחים את תופעת "ההדחקה" , שכמעט כולנו מכירים מקרוב

מוזמנים להתמסר לאלון נוימן בשעה מיוחדת על "התמסרות" – זה המקום שמגיעים אליו כשנגמר השביל הנראה לעין, ומגיעים לצוק שלא ברור מה יש אחריו. מפחיד. אבל שווה.

"המניע" מנסה לשנות את תודעתכם –  לא מפתיע שיש התעניינות חדשה-ישנה בכל מה שקשור לתודעה, לאפשרויות שיש להרחיב אותה, לשנות אותה, להתבונן בה. כמה רחב יכול להיות המבט הזה? כמה מימדים יכולים להיות לו? כמה זה מתקשר לתורת הקוונטים בכל מה שנוגע למושגים כמו מקום וזמן ?

הפעם ב"המניע" – אשמה. מתי מתחילים להרגיש אשמה? האם זה רק עניין חברתי חינוכי שקשור במדדים או מידות שחריגה מהן גורמת לך להרגיש לא בסדר? האם חיות יכולות להרגיש אשמה או בושה?

כולנו מקנאים, רובנו פשוט לא מודים. האם אפשר להפסיק לקנא? התשובה היא כמובן לא. אז מה עושים עם זה? המניע הפעם מוקדשת ל״קנאה״׳ וחוץ מאיתי מאוטנר ושרון קנטור מתארחת גם ד״ר מאשה הלוי, מאושיות הזוגיות החופשית

סבלנות, אורך רוח, זוכרים? כמו שאנחנו אומרים לילדים שלנו – ״סבלנות סבלנות לא קונים בשום חנות״. יש לכם סבלנות לזה

ל״שגרה״ יש יחסי ציבור לא ממש מוצלחים, בדרך כלל אנשים מחפשים לצאת מהשגרה ודי מתקשים לחזור אליה, אבל איך שלא תסתכלו על זה השגרה היא חלק מרכזי מאד בחיים של כולנו, ואנחנו קצת עושים לה עוול

הפעם ״ המניע״ בתוכנית אישית במיוחד – נושא התכנית הוא "לב". אז… פתחו את הלב לאלון נוימן והצטרפו

האם אפשר להגיד שאנחנו כבר פחות מופתעים מדברים? ואם כן,למה? ואולי השאלה האמיתית היא מה אחנו עושים אחרי שאנחנו מופתעים? המניע מפתיע