
Sign up to save your podcasts
Or
הסיפור נוצר עבור שהם שרון שבחר/ה סיפור על המיניונים בבית הספר ביום הראשון שלהם.
🤗🎒
תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:
https://www.instagram.com/kaden_and_tommy
לערוץ היוטיוב שלנו:
https://youtube.com/@kaden_tommy?si=02k5I9pGRLervSkU
לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:
https://linktr.ee/Kaden_and_Tommy
הסיפור כפי שיצא מהבוט:
השעון המעורר בבית המיניונים צלצל ב"בננה-ביפ" רם במיוחד. בוב, קווין וסטיוארט התגלגלו מהמיטה בקפיצה. על הרצפה היה מונח מכתב צבעוני, עליו נכתב בכתב עגול ועליז: "ברוכים הבאים לבית הספר הראשון למיניונים בעולם!" עיניו של בוב התרחבו. "מה זה בית ספר?" שאל. "זה מקום שבו לומדים דברים חדשים," הסביר קווין בחשיבות. "אולי גם אוכלים בננות?" הוסיף סטיוארט בתקווה.
המיניונים התלבשו במדי בית ספר (צהובים, כמובן) וצעדו יחד אל השער הגדול. הוא היה גבוה, צבעוני, ועטור בלונים בצורת ספרים ועפרונות. כשהם נכנסו פנימה, נגלתה לעיניהם ממלכה חדשה: מסדרונות מבריקים, כיתות עם שולחנות קטנים, קירות מלאים בציורים, והמון ילדים שצחקו, שיחקו ורצו.
בכיתה הראשונה שנכנסו אליה, המורה ניסתה ללמד את התלמידים על חמשת החושים. אבל בוב הרים עפרון, הכניס אותו לאוזן וצעק: "אני שומע צבעים!" סטיוארט לעס גיר וטען שהוא מרגיש טעם של לימון, וקווין טיפס על לוח החזון וכמעט תלש את לוח השנה. המורה ניסתה לשמור על סדר, אבל צחקה בכל פעם שמישהו מהם שאל שאלה משונה במיוחד.
בהפסקה, הם גילו את הלוקרים – תאי אחסון מתכתיים שנראו כמו דלתות סודיות. המיניונים לא יכלו להתאפק. הם פתחו לוקר אחר לוקר עד שבאחד מהם מצאו קופסה עם עוגיות שוקולד. בלי לחשוב פעמיים, קפצו שלושתם פנימה. כשהילד שבעליו של הלוקר חזר, הוא פתח את הדלת וראה שלושה מיניונים מכוסים בפירורים. הוא לא כעס – רק התפוצץ מצחוק.
בחצר הם גילו את מגרש המשחקים. נדנדות, מגלשות, כדורי סל, והכי חשוב – תיבת חול ענקית. סטיוארט מיד רץ למגלשה, טיפס עליה הפוך, נתקע, וקרא לעזרה. בוב הביא סולם, חבל קפיצה, וגם מגב – שום דבר לא עבד. בסוף קווין פשוט דגדג אותו – וסטיוארט התגלגל בצחוק עד שנפל למטה. זה היה רגע של השראה: הם המציאו משחק חדש שנקרא "גלישת בננה", שבו צריך לגלוש הכי מהר שאפשר – ולנחות לתוך חישוק.
שיעור האומנות היה מהומה אמיתית. כל תלמיד קיבל דף, צבעים ומכחולים. קווין צייר מיניונים. סטיוארט צייר בננות. ובוב? הוא צייר את הלוקר עם העוגיות. המורה עודדה אותם: "תציירו את מה שבלב שלכם!" אז הם לקחו את זה ברצינות – וצבעו את כל הלוח בצהוב.
לקראת סוף היום, הגיע שיעור שקט – קריאה בספרייה. בפינה רכה של שטיח עם כריות, הם ישבו עם ספרים פתוחים. בוב התעמק בספר עם רובוטים. סטיוארט מצא ספר מתכונים למאפים בצורת חיות. קווין קרא סיפור על חברות. בפעם הראשונה היום – היה שקט. רק הדפדוף העדין של דפים וקולות ציפורים מהחלון נשמעו.
בסיום היום, המנהלת קראה להם למשרדה. היא לא כעסה – להפך. היא העניקה להם תעודה צבעונית שעליה נכתב: "המיניונים – החוקרים הכי מצחיקים של היום הראשון בבית הספר!" הם הריעו בקול, עשו סלפי עם המנהלת, ורקדו ריקוד בננה קטן במסדרון.
כשהם יצאו החוצה, השמש כבר הייתה נמוכה. בוב הסתובב לאחור, הביט בבית הספר ואמר: "נחזור מחר?" קווין חייך. "ברור שכן." סטיוארט כבר שלף פנקס וכתב: "דברים שצריך לחקור מחר: קפטריה, מעבדה, מגירות המורה."
וכך הסתיימה ההרפתקה הראשונה של המיניונים בבית הספר. אבל זו הייתה רק ההתחלה
הסיפור נוצר עבור שהם שרון שבחר/ה סיפור על המיניונים בבית הספר ביום הראשון שלהם.
🤗🎒
תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:
https://www.instagram.com/kaden_and_tommy
לערוץ היוטיוב שלנו:
https://youtube.com/@kaden_tommy?si=02k5I9pGRLervSkU
לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:
https://linktr.ee/Kaden_and_Tommy
הסיפור כפי שיצא מהבוט:
השעון המעורר בבית המיניונים צלצל ב"בננה-ביפ" רם במיוחד. בוב, קווין וסטיוארט התגלגלו מהמיטה בקפיצה. על הרצפה היה מונח מכתב צבעוני, עליו נכתב בכתב עגול ועליז: "ברוכים הבאים לבית הספר הראשון למיניונים בעולם!" עיניו של בוב התרחבו. "מה זה בית ספר?" שאל. "זה מקום שבו לומדים דברים חדשים," הסביר קווין בחשיבות. "אולי גם אוכלים בננות?" הוסיף סטיוארט בתקווה.
המיניונים התלבשו במדי בית ספר (צהובים, כמובן) וצעדו יחד אל השער הגדול. הוא היה גבוה, צבעוני, ועטור בלונים בצורת ספרים ועפרונות. כשהם נכנסו פנימה, נגלתה לעיניהם ממלכה חדשה: מסדרונות מבריקים, כיתות עם שולחנות קטנים, קירות מלאים בציורים, והמון ילדים שצחקו, שיחקו ורצו.
בכיתה הראשונה שנכנסו אליה, המורה ניסתה ללמד את התלמידים על חמשת החושים. אבל בוב הרים עפרון, הכניס אותו לאוזן וצעק: "אני שומע צבעים!" סטיוארט לעס גיר וטען שהוא מרגיש טעם של לימון, וקווין טיפס על לוח החזון וכמעט תלש את לוח השנה. המורה ניסתה לשמור על סדר, אבל צחקה בכל פעם שמישהו מהם שאל שאלה משונה במיוחד.
בהפסקה, הם גילו את הלוקרים – תאי אחסון מתכתיים שנראו כמו דלתות סודיות. המיניונים לא יכלו להתאפק. הם פתחו לוקר אחר לוקר עד שבאחד מהם מצאו קופסה עם עוגיות שוקולד. בלי לחשוב פעמיים, קפצו שלושתם פנימה. כשהילד שבעליו של הלוקר חזר, הוא פתח את הדלת וראה שלושה מיניונים מכוסים בפירורים. הוא לא כעס – רק התפוצץ מצחוק.
בחצר הם גילו את מגרש המשחקים. נדנדות, מגלשות, כדורי סל, והכי חשוב – תיבת חול ענקית. סטיוארט מיד רץ למגלשה, טיפס עליה הפוך, נתקע, וקרא לעזרה. בוב הביא סולם, חבל קפיצה, וגם מגב – שום דבר לא עבד. בסוף קווין פשוט דגדג אותו – וסטיוארט התגלגל בצחוק עד שנפל למטה. זה היה רגע של השראה: הם המציאו משחק חדש שנקרא "גלישת בננה", שבו צריך לגלוש הכי מהר שאפשר – ולנחות לתוך חישוק.
שיעור האומנות היה מהומה אמיתית. כל תלמיד קיבל דף, צבעים ומכחולים. קווין צייר מיניונים. סטיוארט צייר בננות. ובוב? הוא צייר את הלוקר עם העוגיות. המורה עודדה אותם: "תציירו את מה שבלב שלכם!" אז הם לקחו את זה ברצינות – וצבעו את כל הלוח בצהוב.
לקראת סוף היום, הגיע שיעור שקט – קריאה בספרייה. בפינה רכה של שטיח עם כריות, הם ישבו עם ספרים פתוחים. בוב התעמק בספר עם רובוטים. סטיוארט מצא ספר מתכונים למאפים בצורת חיות. קווין קרא סיפור על חברות. בפעם הראשונה היום – היה שקט. רק הדפדוף העדין של דפים וקולות ציפורים מהחלון נשמעו.
בסיום היום, המנהלת קראה להם למשרדה. היא לא כעסה – להפך. היא העניקה להם תעודה צבעונית שעליה נכתב: "המיניונים – החוקרים הכי מצחיקים של היום הראשון בבית הספר!" הם הריעו בקול, עשו סלפי עם המנהלת, ורקדו ריקוד בננה קטן במסדרון.
כשהם יצאו החוצה, השמש כבר הייתה נמוכה. בוב הסתובב לאחור, הביט בבית הספר ואמר: "נחזור מחר?" קווין חייך. "ברור שכן." סטיוארט כבר שלף פנקס וכתב: "דברים שצריך לחקור מחר: קפטריה, מעבדה, מגירות המורה."
וכך הסתיימה ההרפתקה הראשונה של המיניונים בבית הספר. אבל זו הייתה רק ההתחלה