בפרק זה, עדי ומירי חוקרים את הקשר העמוק שבין חפצים לזהות אישית, דרך סיפורים על כובע ברט ירוק וטבעת שהפכה לתזכורת לחזור למהות השורשית ("טבע-את"). הם חוזרים אל חוויות הילדות שלהם כמתבוננים מהצד בדרמות משפחתיות, ומסבירים כיצד פיתחו את היכולת לזהות מצוקה עוד לפני שהיא נהגית בקול. השיחה מעמיקה אל תוך המהפכה שעובר הדימוי הישראלי – מה"צבר" המחוספס אל עולם שבו הפגיעות היא העוצמה החדשה שלנו. לסיום, הם דנים בתסכולים מול הטכנולוגיה, בחשיבות של זכות הבחירה האקטיבית בתוך תהליך ההזדקנות, ומטביעים את המושג "זקנה מתקדמת" – כזו שמתקדמת אלינו מכל הכיוונים.