התורה מצווה אותנו "והשביעית תשמטנה ונטשתה", ונחלקו הפרשנים בהסבר המושג 'שמיטה' אשר מצביע על הנקודה המשמעותית בשנת השמיטה.

נעסוק בשיטת הרמב"ם, שמונה בספר המצוות את המצווה לשמוט את יבול השביעית. אדם שינהג מנהג בעלות - גידור שדהו או איסוף הפירות לביתו - יבטל מצוות עשה. מותר לבעל השדה לקחת רק מעט פירות לצריכה הביתית שלו כאחד האדם.

חז"ל אפשרו לאדם לא לפרוץ גדר שהייתה לו מסביב לשדהו, אך אסור לו לבנות אותה בשמיטה.

ישנה מחלוקת גדולה היוצאת מכאן - האם הפירות מופקרים מאליהם, או שההפקר תלוי בפעולת האדם?