על תרבות הביטול, הישרדות, מודל אפר"ת, תקשורת מעפנה ושטחיות. מלא שטחיות. 

היום אנחנו צוללים לדבר על העבודה שלנו בתור מפיקים ומנהלי הפקה, וקוראים תיגר על הקונספט שהפקה חייבת להיות הדבר הכי מלחיץ, מתיש וגדוש בלת"מים שיש. יאללה תהנו, תכננו, תקשרו ותרגעו! 

פרק על התנהגויות מוזרות של רווקים; האם רווקים עושים שטויות כי יש להם הרבה זמן פנוי? כל זאת ועוד. 

אנחנו לא יודעים כלום רק עושים קולות של שליטה בחיים, עאלק. 

קצת אחרי שקניתי את ציוד ההקלטה, חיפשתי שפני ניסיונות שיהיו מספיק זורמים, נחמדים וסבלניים לפטפט איתי תוך כדי שאני בודקת את הציוד ולומדת אותו. 

צהרים אחד, כששמשון קפץ לביקור שהיה אמור להיות ביקור קצרצר לטובת החזרת איזה סיר שלי שנשאר אצלו מארוחת שבת, פתחתי את המקרופונים ושאלתי "בא לך להקליט?" והוא לא אמר "כן" רק התיישב וזרם איתי ככה בלי שום תכנון ומפה לשם יצא לנו שיר הלל לעמית בן עטר. 

לפני 800 שנה בערך, מישאל והדס מצאו את עצמם כמעט רבים מכות ביוון בחיפוש אחר נכס ראוי להשקעה. עכשיו מישאל עושה מזה כסף, בשביל עצמו ובשביל אחרים. 

פרק שמתחיל מדייט כושל וממשיך אל כמעט כל מה שמציק לנו בחינוך הדתי הלאומי של שנות ה-80 וה-90. 

מישאל חוזר מסיני באנרגיית צי'ל אאוט. 

ריכוז זה דבר חמקמק. הפעם אנחנו מנסים להבין את שורש החמקמקות ולמצוא כמה שיטות להתפקסות במציאות סופר מסיחת דעת. 

מישאל והדס מנסים לברר מה ההבדל בין צורך לרצון והאם אנחנו יותר אותנטים לאיזה מקור פנימי אינדיבידואלי או שאנחנו בסה"כ ערימה של השפעות סביבתיות תרבותיות.