הפודקאסט של החממה עם שרה גוטליב

בפרק אישי וחשוף מעיין משתפת במסע שלה כאמא לבת שנולדה עם מום בלב, עברה ניתוח ותהליך שיקום ארוך.

דיברנו על מה שקורה לנו כהורים כשההתמודדות של הילד פוצעת גם אותנו — ועד כמה קשה להתמקם נכון מול הילד כשהכאב והפחד שלנו כל כך גדולים.

מעיין משתפת בשינוי שעברה: מהרצון להקל, לשמור ולחסוך מבתה קושי, אל היכולת לראות מחדש את הכוחות שלה ולהאמין ביכולת שלה להתמודד.

פרק על המקום הכואב שבו כדי לעזור לילד שלנו לגדול, גם אנחנו כהורים נדרשים לעבור תהליך.

מעיין לסרי היא יועצת חינוכית, מנחת הורים, מטפלת רגשית ואמא לשבעה, עם שנים רבות של ניסיון בתוך מערכת החינוך.

לקראת תחילת השנה שאלתי אותה: מה הדבר המשמעותי ביותר שאת יכולה לומר למורה שרוצה להיכנס לכיתה ממקום מוביל, נינוח ובטוח — מול התלמידים ומול ההורים?

דיברנו על המורכבות הגדולה של התפקיד ועל הדרישות שמגיעות מכל כיוון, אבל גם על האפשרות להתמקם בתוכו אחרת — להוביל בביטחון ובשקט, ולמצוא בתוך העבודה הזו משמעות, סיפוק ונינוחות.

בחלק השני של השיחה שאלנו איך אפשר לבנות דרך להחלמה שמכבדת את הצרכים והכוחות הגבריים: להיות משמעותי, לתת, לשמור, לפתור בעיות ולהיות אמיץ.

דיברנו על כך שלגבר לפעמים קשה לומר “אני סובל”, אבל הרבה יותר טבעי לומר “אני כבר לא מתפקד כמו פעם” — ועל האפשרות להתחיל דווקא משם.

לא להילחם בגבריות כדי להגיע לרגש, אלא להשתמש בכוחות שבתוכה כדי לפתוח דרך להחלמה.

אהרון מירמן הוא פסיכולוג שיקומי, מטפל בגברים עם פוסט־טראומה, מילואימניק ואבא לשלושה, בשיחה מרתקת דיברנו על גבריות ועל המחיר של הציווי להיות חזק, אמיץ, לתפקד ולא להראות כאב.

דיברנו על כך שלפעמים הפצע אינו רק במה שהגבר עבר, אלא גם באשמה על איך תפקד ברגע האמת, במה שלא הצליח לעשות — ובפער הכואב בין מי שהיה לבין היכולות שלו היום.

ומה קורה כשדווקא אותם כוחות שעזרו לך להחזיק מעמד מקשים עליך לזהות שקשה ולבקש עזרה?

בפרק הזה אני משתפת בסיפור אישי שבו הבת שלי עשתה טעות גדולה, אני הגבתי בכעס — והיא נפגעה ממני.

דרך הסיפור דיברנו על אחד הרגעים המורכבים בהורות: איך מבקשים סליחה בלי לבטל את הכעס שלנו? איך שומרים על הפרדה רגשית ולא מסלימים? ואיך מצליחים לשאת את העובדה שכרגע לא הכול טוב בינינו — ולסמוך על קשר מספיק חזק שיכול לתת ללב זמן להתרכך.

מה קורה כשילד רגיש מנסה להשתלב — בשולחן שבת, עם חברים — ולא מצליח?

בפרק אני מרחיבה את המבט מעבר להתנהגות אל כל מוקדי ההצפה: סוף החופש, תחילת שנה חדשה והתסכול המצטבר של ילד שרוצה להשתלב ולא תמיד מצליח.

ולפעמים, אחרי שהילד כבר פגש את הגבול שהמציאות הציבה לו, הוא לא צריך עוד הסברים, תיקונים או עונשים.

הוא צריך הורים שלא מעלימים עבורו את התסכול — אבל נשארים לידו בתוכו. בשקט, בנינוחות ובחמלה.

הימים הראשונים במסגרת חדשה מביאים איתם הרבה חוסר ודאות.

הילד עדיין לא יודע בדיוק איך ייראה היום שלו, מה יקרה בהפסקה, מי יהיה שם בשבילו, מה מצופה ממנו — ובעיקר, הוא עוד לא מרגיש שיש לו מספיק שליטה בתוך העולם החדש הזה.

אצל חלק מהילדים זה עובר די מהר. אצל אחרים חוסר הוודאות הופך לפחד של ממש:

בפרק הזה אני לוקחת שאלה אמיתית של אמא לילד שמתקשה מאוד להסתגל, ודרך המקרה שלו מסבירה צעד אחר צעד איך אפשר לעזור לילד להחזיר לעצמו תחושת שליטה, להפחית את חוסר הוודאות ולבנות בהדרגה ביטחון בתוך המסגרת החדשה.

איך יודעים מתי להגן על ילד רגיש ומתי דווקא לאתגר אותו?

בפרק הזה טלי מלין ואני מדברות על האיזון העדין בין הגנת יתר ללחץ מיותר, על היכולת לשחרר ציפיות ולהחליף אותן בסקרנות, על הדרך לעזור לילדים לתקשר את הצרכים שלהם, ועל החשיבות של “מחנות תדלוק” – גם לילדים וגם להורים שמלווים אותם.

קישור להצטרפות לרשימת דיוור

קישור לפרטים לגבי קבוצת הכנה רגשית לא׳:

לפייסבוק של טלי

לאינסטגרם של טלי 

איך ניגשים לילד שמגיב בעוצמה לכל שינוי קטן?

בפרק הזה אני מארחת את טלי מלין, קלינאית תקשורת מומחית לאוטיזם, לשיחה על ויסות רגשי אצל ילדים רגישים. אנחנו מדברות על מה באמת עומד מאחורי ההתפרצויות, איך מזהים את הטריגרים שמקדימים אותן, ואיך עוזרים לילד להבין את הרגישות שלו, לקחת עליה אחריות ולבנות עצמאות.

קישור להצטרפות לרשימת דיוור

קישור לפרטים לגבי קבוצת הכנה רגשית לא׳:

לפייסבוק של טלי

לאינסטגרם של טלי 

איך צומחים מתוך משבר שלא בחרנו?

בפרק הזה דבורה משתפת כיצד ההתמודדות עם פציעתו של בנה עמיחי הובילה אותה לחקור את מקורות החוסן האנושי. אנחנו מדברות על צמיחה פוסט־טראומטית, על הספר שכתבה בעקבות המסע האישי שלה, ועל עבודתה בליווי קהילות מעוטף עזה מאז 7 באוקטובר. שיחה על הכוחות שמתגלים דווקא ברגעים שבהם נדמה שאין יותר כוח.

קישור להצטרפות לרשימת דיוור

קישור לפרטים לגבי קבוצת הכנה רגשית לא׳: