פסח שני הוא חג שעולה מתוך עם ישראל, בהתעוררותא דלתתא. דרך הרצון לעשות פסח שני למי שלא היה יכול לעשות את הראשון, אנחנו מגלים משהו על אופי הפסח הראשון והברית עם הקב"ה.

פסח שני מסמל את האפשרות להכלל בברית דווקא לאלו שלא יכולים להיות חלק מהדבר המקורי. הנסיון להגדיר מי זכאי לפסח שני מגלה שהרבה יותר קל להיות מחוץ לברית המחייבת ממה שהיינו יכולים לחשוב. מסתבר שאי אפשר להכריח אדם להיות חלק מהברית. הנשיאה בעול עם הציבור היא חיוב ודרישה, אך היא יכולה להגיע רק מהירתמות פנימית עמוקה ולא מכפיה. רק כך הברית תהיה כנה ואמתית.