הרב חיים מאיר מאזעס -דרכי החיים rabbi Moses Chaim Mayer

אחר כך משלמים את כל הכסף להחזיר את הבריאות ולפעמים אפילו לא יכולים

https://chatgpt.com/s/t_6a8efa771c7c819194a0623ee1722bc8

גלייב אין איהם וועסטו זען נחת .יעדער קינד האט זיין תפקיד אויף דע וועלט. נישט די זעלבע ווי דעם חברס קינד .

Be Honest From the Beginning

Unfortunately, one of the causes of serious problems in young marriages is that parents sometimes refuse to see their own child for who they really are.

A shidduch can become less about the child’s future and more about the parents’ ego, reputation, status, money, family name, or what the neighbors will say.

The parents may feel successful when the engagement and wedding happen. But after the wedding, the young couple—not the parents—has to live with the reality.

Don’t Sell a Child

Hiding or minimizing important information about a child’s emotional, medical, educational, or personality challenges can create a time bomb.

The truth eventually comes out.

And when one spouse discovers that important information was hidden, the damage is not only the problem itself. The trust that a marriage depends on may be destroyed.

Know Your Child

Parents need the courage to look honestly at their child.

Not every boy fits every lifestyle. Not every girl fits every type of home. Every person has a different personality, emotional makeup, pace, strengths, weaknesses, and aspirations.

A successful shidduch is not about finding two impressive families on paper.

It is about finding two people who are genuinely compatible.

The Goal Is the Marriage

The purpose of a shidduch is not to “close the deal.”

The purpose is to help two young people build a healthy home.

Honesty is not a weakness. Honesty is protection.

A parent who truly loves their child should want the other side to know the child as they really are—not as the parent wishes them to appear.

Instead of asking, “How can we make this shidduch happen?”

we should ask:

“Who is my child really, and who will truly be compatible with them?”

Instead of asking, “What will people say?”

we should ask:

“What will happen to this couple after the wedding, when they are alone together?”

If we want to prevent unnecessary heartbreak and reduce the number of young marriages that fall apart, we need to change the mindset:

Don’t sell the child. Understand the child.

Don’t protect your image. Protect your child’s future.

Be honest from the beginning.

המנגנון החברתי שמוביל, למרבה הצער, למשברים קשים אצל זוגות צעירים.כשאמרת "ההורים לא רוצים להכיר בסחורה שלהם", הגדרת את שורש הבעיה: החלפת טובת הילד בטובת האגו או הסטטוס החברתי של ההורים.הנה פירוט של המנגנון שתיארת, והסיבות מדוע האמת היא התרופה היחידה למניעת עגמת הנפש הזו:1. מלכודת ה"כבוד" מול המציאותשידוך בשביל השכנים: לעיתים קרובות מדי, הורים מחפשים שידוך ש"נראה טוב על הנייר" – ייחוס, כסף, למדנות או מעמד חברתי – כדי להרשים את הסביבה.המחיר היקר: האגו של ההורים מקבל סיפוק זמני ביום האירוסין והחתונה, אבל את המחיר היומיומי של חוסר התאמה נפשית ומנטלית משלמים הילדים בדם ובדמעות.

2. "למכור מוצר" במקום לחתן ילדתרבות השקר והטיוח: הסתרת קשיים רפואיים, רגשיים, לימודיים או הבדלים מנטליים עמוקים היא כמו פצצת זמן. הורים חושבים שאם הם יצליחו "להעביר את השידוך" ולסגור וורט, הבעיות ייעלמו מעצמן.התנפצות האשליה: המציאות תמיד צפה. כשהזוג הצעיר נשאר לבד בבית, השקרים מתגלים, והאמון – שהוא היסוד של כל בית – נחרב עוד לפני שהתחיל להיבנות.3. החובה להכיר באופי ובמנטליות של הילדהילד הדמיוני מול הילד האמיתי: כדי לעשות שידוך נכון, הורה חייב להסתכל על הילד שלו בעיניים פקוחות ולא דרך משקפיים של פנטזיה. לא כל בחור מתאים לשבת כל היום בכולל, ולא כל בחורה מתאימה לסגנון חיים מסוים.התאמה אישיותית: שידוך מוצלח מבוסס על התאמה של אופי, קצב, שאיפות ומנטליות, ולא על התאמה של שמות המשפחה או הגדרות מגזריות יבשות.

השורה התחתונה: אומץ להיות אמיתיים "תהיו אמיתיים בהתחלה". כנות בשלב הבירורים היא לא חולשה – היא תעודת הביטוח של הילדים. הורה שאוהב את הילד שלו באמת, ירצה שיכירו את הילד כפי שהוא, כדי למצוא לו את החצי השני שבאמת מתאים לו וישלים אותו.הדברים שלך משקפים זעקה של רבים בקהילה שרואים את כמות הגירושים הצעירים ומבינים שחייבים לשנות את הדיסקט

אויב נוצט מען דע כלים צו אנטלופן פין זיך איז זייער שווער זיך טרעפן ווען זוכט זיך

השקעה זה לא דבר קל אבל ברנה יקצרו

אני רק בינוני ומהצדיקים שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא

סמרטוט .משתמשים .סוחטים. תולים. זורקים .

הגבר הנחמד – מתי העזרה בבית הופכת לנזק

https://chatgpt.com/s/t_6aa8508cb7388191b1edf7061e4fdedf

יש גברים טובים ונחמדים שכל כך רוצים לעזור בבית ולהקל על האישה, עד שהם שוכחים את עצמם. הם שוכחים לאכול, לא ישנים מספיק, מוותרים על מנוחה, ונכנסים לכל פרט בהכנות.

במיוחד בערב שבת, בערבי חג ובתקופה של הרבה חגים – דווקא הרצון הטוב הזה יכול ליצור לחץ, עצבים ומריבות.

לפעמים החכמה של הגבר היא לדעת: לא כל דבר בבית צריך להיות תחת האחריות שלי.

לפעמים העזרה הגדולה ביותר היא לקחת את הילדים החוצה, לתת לאישה לעבוד בדרך שלה, ולתת לבית קצת מרחב.

זה לא אומר לא לעזור. זה אומר לדעת מתי לעזור ומתי לא להפריע.

גברים ונשים יכולים לחשוב בצורה שונה מאוד. הגבר יכול לחשוב: "איך אני חוסך? איך אני עושה את זה מהר ויעיל?" ואילו האישה יכולה לראות את הבישול, ההכנות והסדר בצורה אחרת. כששתי דרכי החשיבה מתנגשות תחת לחץ של זמן ועייפות, קל מאוד שהבית יתחמם.

לכן בערב שבת אחר הצהריים, בערב חג, ובוודאי בתקופות עמוסות של חגים, לפעמים פחות נוכחות היא יותר עזרה.

ואל תשכחו גם את עניין הכסף. חז"ל אומרים בגמרא ביצה ט"ז ע"א שמזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה עד יום הכיפורים, חוץ מהוצאות שבתות וימים טובים, ועל כך נאמר: "כל המוסיף מוסיפין לו."

כמובן שצריך אחריות ולא בזבוז. אבל אין צורך להיכנס ללחץ ולמריבות כדי לחסוך על כל הוצאה של שבת ויום טוב. יש כאן הסתכלות של אמונה: הוצאות לכבוד שבת ויום טוב אינן כמו כל הוצאה רגילה.

אז במקום שהבעל יהיה רעב, עייף, לחוץ ומותש וינסה לשלוט בכל פרט – לפעמים עדיף לקחת את הילדים, לצאת מהבית, לנשום, ולתת לדברים להתנהל.

לא כל עזרה היא באמת עזרה. לפעמים העזרה הגדולה ביותר היא לתת מרחב.

הגבר הנחמד צריך לזכור: אתה לא צריך להקריב את הבריאות, השינה והשקט הנפשי שלך כדי להיות בעל טוב. כי כשאתה עייף, רעב ולחוץ – גם כוונות טובות יכולות להפוך לאש בבית.The Nice Guy – When Helping at Home Becomes Harmful

There are good, kind-hearted men who want so badly to help at home and make things easier for their wives that they forget about themselves. They forget to eat, don't get enough sleep, give up their rest, and become involved in every detail of the preparations.

Especially before Shabbos, before Yom Tov, and during a season filled with holidays, that good intention can sometimes create pressure, tension, and arguments.

Sometimes a man's wisdom is knowing: Not everything happening in the house needs to be my responsibility.

Sometimes the greatest help is to take the children out, give his wife space to work in her own way, and allow the home to breathe.

This doesn't mean never helping. It means knowing when to help and when not to interfere.

Men and women often think very differently. A husband may think, "How can I save money? How can I do this faster and more efficiently?" His wife may see cooking, preparing, and organizing in a completely different way. When these different approaches collide under time pressure and exhaustion, the tension can quickly rise.

So on Friday afternoon, before Yom Tov, and especially during busy holiday seasons, sometimes less presence is actually more helpful.

There is also an important Torah perspective regarding money. The Gemara in Beitzah 16a teaches that a person's sustenance is determined from Rosh Hashanah until Yom Kippur, except for expenses for Shabbos and Yom Tov, and says: "Kol hamosif, mosifin lo" — whoever adds, they add for him.

Of course, we must be responsible and avoid waste. But there is no need to create stress and arguments over every expense for Shabbos and Yom Tov. Chazal teach us to view these expenses differently.

Instead of the husband being hungry, exhausted, stressed, and trying to control every detail, sometimes the wiser choice is to take the children out, get some fresh air, and give things some space.

Not every kind of help is truly helpful. Sometimes the greatest help is giving space.

The nice guy needs to remember: You don't have to sacrifice your health, sleep, and peace of mind to be a good husband. When you're hungry, exhausted, and stressed, even the best intentions can turn into fire in the home.

הימים הנוראים – לא ימים של פחד

.

הימים הנוראים לא נועדו להיות ימים מפחידים שבהם אדם חייב לעמוד שעות על הרגליים, לקרוא בלי הפסקה, להתיש את עצמו ולהרגיש שאם הוא לא עשה מספיק – לא תהיה לו שנה טובה.

אולי דווקא כאן צריך לחשוב הפוך על הפוך.

שנה טובה לא נבנית מכך שאדם קורע את עצמו.

שנה טובה מתחילה בכך שאדם שומר על עצמו – בגוף ובנפש.

במיוחד לאישה ואמא יש לפעמים תחושה שהיא חייבת להספיק הכול: תפילות, ילדים, בית, הכנות, אוכל, אורחים ועוד. אבל אם המחיר הוא שהיא מגיעה למצב של כאבים, עייפות, עצבים, כעס פנימי ותחושה ש"אני נקרעת בשביל כולם" – צריך לעצור ולשאול: האם זה באמת הרעיון של הימים הנוראים?

אם בתוך הבית כולם מרגישים מתח, כעס ועצבנות, ובמקום בית רגוע נוצרת אווירה של "ימים נוראים" גם בתוך הבית – לא בטוח שזה מה שאנחנו רוצים לקחת איתנו לשנה החדשה.

דווקא כאשר אישה יודעת לנוח, לשמור על הכוחות שלה, לישון מספיק ולהקשיב לגוף שלה – היא יכולה להיות רגועה יותר, סבלנית יותר ואמיתית יותר. היא לא צריכה להגיע למצב שכל הזמן כואב לה כאן וכואב לה שם, והיא מותשת ועצבנית, רק כדי להרגיש שהיא "עשתה את שלה".

הרי אנו מוצאים בדברי חז"ל ובפוסקים את הרעיון של סימן טוב בראש השנה. זה לא רק להימנע מדברים מסוימים, אלא גם לעשות דברים שמבטאים מתיקות, שמחה וברכה – כמו אכילת דבש.

צריך לא רק שלא יהיה "חמץ" על השולחן.

צריך להשתדל שגם בתוכנו לא יהיה כל הזמן חמץ – כעס, מרירות, לחץ ועצבנות.

יש אנשים שמקפידים מאוד שלא לישון בראש השנה, אבל לפעמים הם לא שמים לב שכאשר אדם עייף, מותש וכועס – גם זה בוודאי לא האווירה שאנחנו רוצים לפתוח איתה שנה חדשה.

אי אפשר לומר לאדם פשוט: "אל תהיה בכעס."

כעס לא נעלם רק בגלל שאמרנו לו להירגע.

אבל כאשר אדם ישן טוב, דואג לגוף שלו, נותן לעצמו מנוחה ושומר על הכוחות שלו – הרבה יותר קל לו להיות רגוע, סבלני ואוהב.

ולכן לפני שאנחנו דואגים לכולם, לילדים, לבית ואפילו לכל הדברים הרוחניים שאנחנו רוצים להספיק, יש גם אחריות של בין אדם לחברו – כולל האדם לעצמו.

גם אני בן אדם.

גם אני צריך לדאוג לעצמי.

גם הגוף שלי הוא חלק מעבודת ה'.

כשאדם לומד להקשיב לגוף ולנפש שלו, לשמור על הכוחות שלו ולא לחיות בתחושה שהוא חייב להוכיח את עצמו – הוא יכול להגיע לימים האלה ממקום הרבה יותר רגוע ובריא.

ואז יש פחות לחץ, פחות כעס, פחות צעקות ופחות פגיעה בתוך הבית.

אולי זו אחת הדרכים האמיתיות להתחיל שנה טובה:

לא לקרוע את עצמנו כדי לזכות בשנה טובה – אלא להיכנס לשנה החדשה עם יותר רוגע, בריאות, כוחות, מתיקות ושלום בתוך הבית.

The High Holy Days are not meant to be frightening days when we have to stand for hours, exhaust ourselves, and feel that if we did not do enough, we will not have a good year.

Maybe we need to think about it in the opposite way.

A good year is not built by breaking ourselves. It begins when we take care of ourselves — physically and emotionally.

Especially for a woman and mother, there can be tremendous pressure to do everything: pray, take care of the children, prepare the home, cook, host, and accomplish everything that needs to be done. But if the price is pain, exhaustion, anger, and the feeling of “I am breaking myself for everyone,” we have to ask: Is this really the atmosphere we want to bring into the new year?

If the home becomes filled with tension, yelling, frustration, and “I’m exhausted from doing everything,” then the High Holy Days can become “High Holy Days” inside the home too.

The Torah teaches us to begin the year with good signs. We eat honey to symbolize sweetness. We should not only avoid chametz on the table; we should also try not to carry “inner chametz” into the new year — anger, bitterness, pressure, and resentment.

Some people are very careful not to sleep on Rosh Hashanah, but they may forget that being exhausted, overwhelmed, and angry is also not the atmosphere we want for a new beginning.

You cannot simply tell someone, “Don’t be angry.” But when a person sleeps well, rests, takes care of their body, and protects their strength, it becomes much easier to be calm, patient, and loving.

Before we take care of everyone else — the children, the home, and even our spiritual responsibilities — we also have a responsibility to ourselves.

Taking care of yourself is not selfish. It is part of being healthy, present,

תלמד למחול לעצמך – ותתחיל שנה טובה ומתוקה

כמה פעמים אנחנו ממשיכים להעניש את עצמנו על דברים שעשינו בעבר? על תפילה שלא הייתה כמו שרצינו, על לימוד שלא היה מספיק, על טעויות שעשינו, ועל כך שלא היינו תמיד האדם שחשבנו שאנחנו צריכים להיות.

הגיע הזמן ללמוד למחול לעצמך.

מחילה אינה אומרת שהכול היה בסדר. היא אומרת שאתה מפסיק לאכול את עצמך בגלל מה שהיה.

למד למחול גם להורים שלך, לילדים שלך, לבן או בת הזוג, לחברים ולכל מי שפגע בך במשך השנים. וכמובן – למד למחול גם לעצמך.

ולפעמים, כדי להצליח למחול להורים, צריך ללמד עליהם זכות.

זה לא אומר שהם לא טעו, ולא אומר שמה שהם עשו לא כאב לך. אבל תנסה להבין: ההורים שלך עשו את הטוב ביותר שהם ידעו לעשות עם הכלים שהיו להם באותה תקופה. אולי הם לא ידעו את מה שאתה יודע היום. אולי גם אותם לא לימדו איך להתמודד, איך לדבר, איך לחנך ואיך לתת לילד שלהם את מה שהוא באמת היה צריך.

ההבנה הזאת לא מוחקת את הכאב ולא מצדיקה פגיעה – אבל היא יכולה לשנות את הדרך שבה אתה מסתכל על העבר.

וכך גם לגבי אדם אחר שפגע בך. נסה ללמד עליו זכות. אולי גם הוא פעל מתוך הכאב שלו, מתוך החינוך שקיבל ומתוך הכלים שהיו לו.

אדם שחי כל הזמן עם ביקורת, כעס וטינה, משלם מחיר כבד. הוא ממשיך לסחוב את העבר, והביקורת הפנימית שלו הופכת פעמים רבות גם לביקורת על כל העולם סביבו.

אפילו לפני השינה, עצור לרגע ואמור:

"אני מוחל לכל מי שפגע בי – ואני מוחל גם לעצמי."

תסכים להיות מי שאתה. גם אם לא התפללת תמיד כמו שרצית. גם אם לא למדת כמו שרצית. גם אם אתה לא הצדיק הגדול ביותר.

אתה יכול להשתפר בלי לשנוא את עצמך.

וככל שהביקורת העצמית יורדת, אתה מסוגל לקבל יותר גם את האנשים שסביבך. אתה שופט פחות, כועס פחות, ומסוגל יותר למחול.

חז"ל מלמדים אותנו על החשיבות הגדולה של בין אדם לחברו, כפי שמובא בגמרא במסכת ראש השנה דף י"ז ע"א–ע"ב. עבודת ה' אינה רק בין האדם למקום; יש חשיבות עצומה גם ליחסים שבין אדם לחברו.

וכשאתה לומד למחול לעצמך ולסובבים אותך, אתה מוריד משא כבד מהלב.

תסכים להיות מי שאתה.

תמחול לעצמך.

תלמד זכות על אחרים.

תמחול למי שפגע בך.

ותיכנס לשנה החדשה עם לב נקי וקל יותר.

שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה, שנה של בריאות, שלווה, שמחה ומחילה.

How often do we continue to punish ourselves for things we did in the past? For prayers we didn't say the way we wanted, for learning we didn't do as much as we wanted, for mistakes we made, and for not always being the person we thought we were supposed to be.

It's time to learn to forgive yourself.

Forgiveness does not mean that everything was okay. It means that you stop destroying yourself over what happened in the past.

Learn to forgive your parents, your children, your spouse, your friends, and everyone who hurt you throughout the years. And most importantly, learn to forgive yourself.

Sometimes, in order to forgive our parents, we need to judge them favorably.

This does not mean that they didn't make mistakes, or that what they did didn't hurt you. But try to understand: your parents did the best they knew how to do with the tools they had at that time.

Maybe they didn't know what you know today. Maybe nobody taught them how to communicate, how to parent, how to handle difficult situations, or how to give their child what he or she truly needed.

Understanding this does not erase the pain, and it does not justify what happened. But it can change the way you look at your past.

The same is true about other people who hurt you. Try to judge them favorably. Perhaps they were acting from their own pain, their upbringing, and the limited tools they had.

A person who constantly lives with anger, resentment, and self-criticism pays a heavy price. He continues carrying the past, and his inner criticism often becomes criticism of everyone around him.

Before you go to sleep, take a moment and say:

"I forgive everyone who hurt me — and I forgive myself as well."

Allow yourself to be who you are.

Even if your prayers weren't always what you wanted them to be. Even if your learning wasn't what you wanted it to be. Even if you're not the biggest tzaddik in the world.

You can grow and improve without hating yourself.

As your self-criticism decreases, you become more capable of accepting the people around you.