הרב שאול ישראלי זצ"ל (1909–1995) היה דמות מרכזית ופורצת דרך בהגות ובהלכה הציונית-דתית, שפועלו השתרע על פני גיאוגרפיה רחבה, מרוסיה הקומוניסטית ועד לירושלים הריבונית.

להלן תיאור מפורט של דמותו, מיקומו הגיאוגרפי והרקע שלו:

פרטים אישיים וזמנים מרכזיים

שנות חייו וגיל: הרב ישראלי נולד בכ"ה בתמוז ה'תרס"ט (14 ביולי 1909). הוא נפטר ב-י"ט בסיוון ה'תשנ"ה (17 ביוני 1995), בגיל 85.

מקום מנוחתו: הוא נטמן בבית הקברות סנהדריה בירושלים, לבקשתו להיקבר סמוך ככל שניתן לרבו – הרב יעקב משה חרל"פ.

משפחה: נשא לאישה את בת דודתו, בת-שבע בורגנסקי. אביו, הרב בנימין איזראעליט (רבה של קוידנוב), נאסר על ידי השלטונות הסובייטים והוצא להורג בסיביר בשנת תרצ"ח (1937), לאחר שהמשיך ללמד תורה על אף האיסור.

מסלול גיאוגרפי: מאירופה לארץ ישראל

1. תקופת הילדות והמחתרת (סלוצק, מינסק, רוסיה הלבנה)

הרב ישראלי נולד בעיר סלוצק שבבלארוס (רוסיה הלבנה). ילדותו ובחרותו עברו בצל המהפכה הקומוניסטית. הוא למד בתחילה בישיבה קטנה בסלוצק בהנהלת הרב יחזקאל אברמסקי והרב איסר זלמן מלצר. לאחר שהשלטונות סגרו את הישיבה, הוא עבר למינסק ולמד שם בישיבות מחתרתיות. לימודים אלו היו כרוכים בסיכון, שכן אביו נאסר על ידי הסובייטים בשל לימוד תורה.

2. הבריחה והעלייה לארץ ישראל (נהר פרוט, ישיבת מיר)

בשנת ה'תר"צ (1930), לאחר שמאס במגבלות לימוד התורה ברוסיה, נסע למוסקבה כדי לנסות לקבל אישור הגירה, אך ניסיונותיו נכשלו. בשנת תרצ"ג (1933) הוא חצה באופן בלתי חוקי את הגבול לפולין מעל נהר פרוט הקפוא, יחד עם שני חברים, לאחר שהתייעץ עם הרב יעקב קלמס. לאחר שנתפס על ידי משמר הגבול הפולני וניצל מהסגרה לרוסיה בזכות התערבות הרב קוק, למד כחצי שנה בישיבת מיר לפני עלייתו. הוא עלה לארץ ישראל בתחילת שנת ה'תרצ"ד (1934) והחל ללמוד בישיבת מרכז הרב בירושלים.

3. רבנות כפר הרא"ה (עמק חפר)

בשנת ה'תרצ"ח (1938) נבחר לכהן כרבו הראשון של המושב כפר הרא"ה בעמק חפר. הוא כיהן שם כ-28 שנה, עד שנת תשכ"ה. תקופה זו הייתה מכרעת בהתפתחותו כפוסק, כיוון ששם פיתח את כל הנושא של מצוות התלויות בארץ (שמיטה, כלאיים ועורלה), בהן עסק בבירור הלכה למעשה ביישוב חקלאי דתי. בכפר הרא"ה הוא גם הקים את "המכון להלכה ברורה בהתיישבות חקלאית", ולימד בישיבה התיכונית שהקים הרב משה צבי נריה.

4. שיא הקריירה בירושלים

בשנת ה'תשכ"ה (1965) עזב את כפר הרא"ה ועבר להתגורר בירושלים בשכונת קריית משה, בעקבות מינויו לדיין בבית הדין הרבני הגדול לערעורים. תפקידיו המרכזיים בבירה היו:

ראש ישיבת מרכז הרב: החל למסור שיעור כללי בישיבה בשנת תשי"ט, וכיהן כראש ישיבה לצד הרב אברהם שפירא משנת תשמ"ב ועד פטירתו (סה"כ 36 שנים).

דיין: כיהן בבית הדין הרבני הגדול במשך 15 שנה (עד תש"מ).

נשיא מכון ארץ חמדה: אותו ייסד בשנת תשמ"ז להכשרת דיינים.

רבנות ראשית: כיהן כחבר מועצת הרבנות הראשית, ושימש כאחראי על המחלקה למצוות התלויות בארץ.

מאפייני הדמות ורקעו ההלכתי

הרב שאול ישראלי נחשב לאחד הפוסקים הבולטים והמשפיעים ביותר בציונות הדתית. דמותו אופיינה בשילוב ייחודי של למדנות תיאורטית מעמיקה עם פסיקה מעשית שנועדה להתמודד עם אתגרי המדינה הריבונית.

רקע למדני ורבותיו: הוא היה תלמיד מובהק וקרוב של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, ואף היה אחד משלושת התלמידים שהכינו איתו את שיעוריו הכלליים בישיבת מרכז הרב. הוא גם למד בחברותא עם הרב יעקב משה חרל"פ, יורשו של הראי"ה בראשות הישיבה, שאף הסמיך אותו לרבנות. שיטתו ההלכתית התבססה בעיקר על ניתוח מעמיק של התלמוד, הראשונים והשולחן ערוך, והוא מיעט להסתמך על ספרות השו"ת של האחרונים.

תחומי פסיקה מכוננים:

הלכות מדינה: הוא נחשב לאחד מחלוצי העיסוק המודרני בתחום זה. הוא ביסס הלכתית את סמכותו של שלטון דמוקרטי נבחר (הכנסת והממשלה), וקבע כי הסכמת העם מעניקה לו "תוקף ודין מלך".

פסיקה אקטואלית: עסק בהרחבה בנושאי מוסר מלחמה (כגון במבצע אנטבה ובפעולת קיביה), מצוות התלויות בארץ, וקביעת ימי חג לאומיים, תוך שהוא מבסס הלכתית את אמירת ההלל ביום העצמאות ויום ירושלים.

אופי ומידותיו: למרות תפקידיו הרבים והיותו חתן פרס ישראל (תשנ"ב), הרב ישראלי לא עסק בפרסום ויחסי ציבור. הוא התאפיין ב"מידות תרומיות, מזג נוח, עדינות, מאור פנים, דרכי נועם, ענווה, פתיחות ורגישות", ונחשב "מנקיי הדעת". הוא דגל בעצמאות עיונית ונכונות לחדש, מתוך ביטחון בכוחו של העיון הלמדני. הרב יוסף כרמל סיפר כי הרב יוסף שלום אלישיב אמר לו באופן אישי, כי היחיד שהיה יכול לגרום לו לשנות את מסקנתו ההלכתית היה הרב שאול ישראלי.