בחגי ישראל אנו מדגישים לרוב את הפן הרוחני העליון, על חשבון ההקשר ההיסטורי הקונקרטי. מנגד, ביום העצמאות וביום ירושלים האירועים ההיסטוריים נוכחים בזיכרון ובמציאות היומיומית, וכך אנו מרגישים אותם בצורה מוחשית.

אם כן, לימות התקומה ישנה מעלה גדולה. אך בעוד רעיון מופשט אינו ניתן לקלקול, אירועים שנוכחים בהווה מתקשרים אל אירועי השעה, לטוב ולרע, וזהו חלק ממהותם של חגים אלו. בפרשת בחוקותי אנו רואים את הקשר ההדוק בין המציאות הפיזית להארה האלוקית, שלא אמורה להישאר מנותקת, אלא להתקשר עם המערכת הגשמית.

בנוסף למוחשיות ההיסטורית, עלינו לראות גם בחגים הללו את הנקודה הפנימית והרוחנית שבהם. יום ירושלים מפנה את מבטנו אל המקדש, שייבנה במהרה.