אורית פיול אור היא אישה יודעת, סופרת, מכשפהטובה, ובתוך הכאן והעכשיו של המציאות. כבר למעלה מעשרים שנה שהיא פוגשת אנשים, בעיקר נשים, מתוך סקרנות ואהבה ורגישות. שואלת שאלות שמחברות אותם.ן לסיבה שבגללה קמים בבוקר, לסיבה שבגללה נולדו.

פיול ואני נפגשנו לשיחת-לב, עם מעט הכנות קונקרטיות, והרבה התכווננות. מפגש פסגה של אינטואיציה.

דיברנו על הרפואה שמתרחשת מאליה, מתוך הקשבה, נוכחות וחיבור. על לחבק ולאהוב מטופלים.

ודיברנו על טייטלים, תפקידים, תארים וקריירה. על לוותר על כל אלה, ועל התפילה שכל בעלי הכח בעולם ישתמשו בכולם כדי לתת ולא כדי לקחת.

וגם דיברנו על כאבי האובדנים של השבעה באוקטובר וגלי ההדף שלו, כשהכלי לא יכול לעמוד במשימה. על הדבר הזה שמתרחש, כשכאילו לא קורה דבר: על חסרון שמוכיח קיום, ועל המקום שבו כאבים רבים יכולים להאסף לריפוי גדול.

השיר לסיום הוא: הביאו אלי / טלי וייס.

הקלטה ועריכה: אופיר גל, אולפן sofa sound

כל הזכויות שמורות לנויה שילה ©