אני ברפת עבדתי גם ביום המפורסם של ה-29 ביוני, שהיה חיפוש. ואני עבדתי ברפת, ידעו שאמור להיות חיפוש, ידעו כבר, וכבר הייתה אסיפה ערב קודם ואמרו לחברים ואמרו איך להתנהג וכולי. ואני חלבתי ברפת, מה שנקרא חליבת סוף לילה לקראת הבוקר, ושגמרתי את החליבה האנגלים כבר היו בחצר שלנו. אני לא התייחסתי, הם לא התייחסו אליי באופן אישי, אבל קבעו לכל אחד ביגור בכלל, איפה להיות כשמגיעים אנגלים. אז קבעו לי שאני צריך להיות שמה יחד עם עוד אנשים, אנשי לול, אנשי רפת ונדמה לי כאלה, על יד מה שנקרא הבאר… לשם הגעתי. ההוראה הייתה גם חוץ מזה, כשהאנגלים מגיעים ואם הם רוצים לקחת אתכם לאוטו בשביל לקחת למחנה מעצר, לא להתנגד, לא להרביץ, לא זה, מקסימום להתנהג כאילו בכוח. אז זהו, אז זה היה המצב. היו עוד חברים, לא אני לבד. עובדי לול, עובדי רפת שזה הכל בסביבה שלהם, ואולי עוד כמה אני לא זוכר בדיוק מי. השמח ביגור היה במקום אחר, בחדר אוכל. החברים נסגרו בחדר אוכל. היום יש אגף נוסף, אגף נוסף שבנו אותו יותר מאוחר. אבל אז חדר אוכל היה כזה ש… משני הצדדים היה פתוח למעשה, ורק חלונות היו. והם זרקו פצצות או אני לא יודע איך נקרא… פשוט שברו את החלונות, וחברים שהיו בתוך חדר אוכל והיו הרבה, שלא רצו לצאת, והתחילו להתיז עליהם מהזחלמים את השמן ה… שמן השחור הזה. אני במצב הזה לא הייתי, כי אותי לקחו קודם עוד מהרפת, מהלול. ולחברים שהיו בחדר אוכל, הגיעו אחר כך לג’למי. אני הגעתי לפני זה. והם הגיעו לג’למי כולם שחורים מה… מהכתמים על הגוף. נשלחתי למחנה בעתלית, זה היה מחנה מעצר שלהם, והייתי שם חמישה ימים. בקושי נתנו לנו לאכול, היינו רעבים תמיד כל הזמן. וכל הזמן אנחנו הלכנו על יד החיילים והיינו שרים אני רעב… אבל מכיוון שעוד הייתי בגיל נמוך יחסית, ולא רק אני, כל מי שהיה מאלה שעצרו והיו פחות בגיל שלי ו… שחררו אותנו. ואז ששחררו אותנו, לא יכולנו לחזור ליגור, מפני שעוד היה שם צבא. אז לקחו אותנו לחיפה, למה שנקרא בית החלוצות. היינו בבית החלוצות, יומיים או שלושה אני לא זוכר. בחיפה היה אחד שפעם היה חבר יגור, אבל היה לו עוד בן ביגור. הוא היה מהנדס, היה אדם מפורסם כזה בחיפה. והוא שמע על זה שבאנו, אז הוא בא אלינו, לקח אותנו לגן, פינק אותנו, לשתות, לאכול ו…