צביקה מור הפך במהלך המלחמה לאחד הקולות המהדהדים והמרגשים ביותר בחברה הישראלית. כמי שעמד בראש "פורום תקווה" בזמן שבנו איתן היה בשבי חמאס, הוא הציב תפיסה מטלטלת של "הכלל לפני הפרט", ודרש ניצחון מוחלט גם כשזה נגע ללב הפרטי שלו. בשיחה אינטימית וחשופה עם יוסף רוסו בפודקאסט "השלישי", צביקה מדבר לראשונה על היום שאחרי החזרה של איתן, על "נס" החוסן של בנו, ועל התובנות שגיבש מתוך החושך של עזה על העתיד של כולנו.
אבל השיחה לא עוצרת בכאב. צביקה מור, איש חינוך ודוקטור בתחומו, משרטט בפרק הזה חזון מהפכני לשלב הבא של מדינת ישראל: מהמהפכה הנדרשת במערכת החינוך שתחזיר את הסטנדרטים וההישגיות, דרך חזון "העבודה העברית" בבנייה כמענה ביטחוני וערכי, ועד לחשיפה ראשונה של תנועת ההמונים החדשה – "תקווה לאומית". זהו פרק חובה לכל מי שמחפש קומה קדימה מעבר למריבות היום-יום, אל עבר זהות יהודית גאה ומנצחת.
מה בפרק?
00:00 – הקדמה: מי אתה צביקה מור? החיבור בין חינוך לתודעה במלחמה
02:42 – "חזר פלוס-פלוס": המצב של איתן מור אחרי השבי וההכנה המנטלית המדהימה שעבר .
11:32 – המהפכה החינוכית: למה ויתרנו על הישגיות ואיך מודל פינלנד יכול לעבוד בישיבות התיכוניות .
21:20 – עבודה עברית כצורך קיומי: למה הנערים שלנו צריכים ללמוד לבנות את הארץ בידיים .
28:53 – חשיפה: תנועת "תקווה לאומית" והכניסה של צביקה מור לזירה הציבורית והפוליטית .
37:31 – עזה ביום שאחרי: התיישבות יהודית, הגירה מרצון וסוף עידן הסכמי השלום .
43:25 – מיתוס השסע: למה צביקה מאמין שאין באמת פילוג בעם, ומי מנהל עלינו קמפיין .
49:28 – חוק הגיוס: למה מדובר במלכודת פוליטית ואיך באמת בונים צבא חזק ?
על הבן איתן והחוסן בשבי:
צביקה משתף שאיתן חזר במצב גופני ונפשי מפתיע לטובה ("פלוס-פלוס"), בזכות הכנה מנטלית עמוקה שעשה לעצמו עוד לפני החטיפה וברגעיה הראשונים. איתן אמר לעצמו: "המדינה צריכה לנצח לפני הכל", וסירב לתת לשבי לשבור אותו. הוא ניצל את הזמן ללמידת ערבית ברמת שפת אם והחליט לצאת מהמשבר עם "משהו ביד". צביקה מדגיש את החשיבות של ראיית הכלל גם ברגעים האישיים הקשים ביותר.
על מערכת החינוך וההישגיות:
כאיש חינוך, צביקה מור יוצא נגד "שיח הרגשות" המופרז (הפרוגרסיבי) שבא על חשבון דרישות והישגים. הוא טוען שהציבור הדתי ויתר על מצוינות בשם ה"עיקר שיהיה בן אדם". חזונו כולל מעבר ללמידה משמעותית, צמצום לימודי מתמטיקה למי שאינו זקוק להם, והתמקדות במקצועות מעשיים וסמינריונים עמוקים.
חזון העבודה העברית:
צביקה קורא לשינוי תפיסה דרמטי: כל נער ונערה צריכים לצאת מהתיכון עם מקצוע ביד, בדגש על ענף הבנייה. המלחמה הוכיחה שאי אפשר להסתמך על פועלים ערבים שאוספים עלינו מודיעין. עבודה עברית היא לא רק ערך ציוני נוסטלגי, אלא צורך ביטחוני קריטי.
הכניסה לפוליטיקה ו"תקווה לאומית":
צביקה חושף את הפיכת "פורום תקווה" לתנועת המונים בשם "תקווה לאומית". התנועה תחתור להנהגה שנשענת על זהות יהודית ברורה, שמרנות ובריאות לאומית. הוא מאמין שהמחנה הלאומי ינצח בבחירות הבאות ושיש צורך בריענון השורות במפלגות הקיימות.
על עזה והסכמי שלום:
העמדה של צביקה ברורה: עזה היא חלק מארץ ישראל. הוא תומך בהתיישבות יהודית ברצועה, עידוד הגירה של האוכלוסייה המקומית ("לפתוח להם את השערים") והפסקת הניסיונות העקרים להגיע להסכמי שלום שרק מאפשרים לאויב להתחמש.
אחדות העם וחוק הגיוס:
לדבריו, הדיבור על "שסע" הוא קמפיין מתוזמן של גורמי קיצון שמנסים להפיל את ממשלת הימין. בשטח, בחיים האמיתיים, הוא רואה אהבת אחים ושותפות. בנוגע לחוק הגיוס, הוא טוען שמדובר ב"קמפיין משרת" שמטרתו פוליטית בלבד. גיוס חרדים צריך לקרות מתוך תהליכים פנימיים וסבלנות, ולא בכפייה שתהרוס את הצבא ותפרק את המחנה הלאומי.
בואו לעוד תכנים מרתקים באתר עולם קטן!
