חסידים שותים מזה | נגיעות חסידיות עם רה"י הרב חיים וולפסון

מה צחוקה של שרה מלמד אותנו על השמחה?

"צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים, כָּל הַשֹּׁמֵעַ יִצְחַק לִי", אומרת שרה כשנולד יצחק, אחרי שנים ארוכות של תפילה. רבי לוי יצחק מברדיצ'ב שומע בדבריה את היכולת לראות את התועלת שבימי הציפייה והקושי, ואת הקשר שהם יוצרים בין האדם לקב"ה. והוא שומע בהם גם שמחה שאינה נעצרת במתנה עצמה, אלא פונה אל האהבה שהנתינה מבטאת.

מצחוקה של שרה נגיע לבסוף אל אברהם בדרכו אל העקדה, ואל השאלה אם אפשר לשמוח גם כשהקושי עדיין לא חלף.

אברהם אבינו מצטווה "לך לך... אל הארץ אשר אראך", בלי לדעת לאן מועדות פניו. גם כשהוא מגיע לארץ כנען, הרעב מאלץ אותו לרדת למצרים. האם גם זו חלק מהשליחות האלוקית? שלושה פירושים של ר' לוי יצחק מברדיצ'ב לציווי "לך לך" פותחים בפנינו דרכים שונות להבין כיצד הקב"ה מכוון את האדם במסעו. מתוך הפירושים הללו מתגלה מבט עמוק על היחס שבין ההשגחה האלוקית לבחירה האנושית, ועל השאלה כיצד נוכל לגלות את רצון ה' בתוך מציאות חיינו ומתוך הכוחות שניתנו לנו.

את הפסוק ונח מצא חן מפרש רבי לוי יצחק, על עבודתו של נח למצוא את החן בעולם, החן שגרם לדורו לחטא, ולקחת ממנו לעבודת השם.פרשנות זו משנה את הקריאה בפרשה ומעלה את השאלה איפה היתה הטעות של נח.מתוך הדברים למדים על העלאת הניצוצות, לימוד זכות, ופעולת הצדיק על הדור.

רה"י הרב חיים וולפסון נפגש לשיחה מיוחדת על דמותו של ר' ישראל מרוז'ין עם הרב שמעון ישראלי, בוגר הישיבה ותלמיד קרוב של הרב ישראל בן שלום, אדמו"ר מבית רוז'ין. על דרכה של חסידות רוז'ין בעבודת ה', הפער בין הענווה והחומריות ועל החיבור של חסידות רוז'ין לציונות הדתית ולארץ ישראל. פרק מיוחד לכבוד סיום עונה של "חסידים שותים מזה" בה למדנו מתורתו של ר' ישראל מרוז'ין ולכבוד יום פטירתו שחל בג' בחשוון.

אנחנו זוכים לפתוח את ספר בראשית עם ר' לוי יצחק מברדיטשב. נכיר את דמותו כעובד ה' באש של דבקות והתלהבות וכמי שעומד מול ה' בתפילה ללמד סנגוריה על ישראל.

נלמד מהמילה "בראשית" על השורשים של תפיסת עולמו: על כך שהבריאה מכילה בתוכה שתי הנהגות – הנהגה "עקרונית" עליונה והנהגה לפי רצונם של ישראל.

פרק ראשון בעונה חדשה, עם אדמו"ר חדש ועיצוב חדש

קריאה מחודשת במדרש חז"ל אודות שמיני עצרת, מבהירה את הקשר שבין אחדות ישראל והתורה ומסבירה על ידי זה את מנהג ישראל בחג.פרידה מר' ישראל מרוז'ין.

אחד מרבני לבוב יוצא לקבל את פני ר' ישראל ומצפה לשמוע חידושי תורה.משהוא מביע את אכזבתו, ר' ישראל עונה לו בדרשה על הפסוק מקהלת. בתוך הדרשה חבוי גם ההסבר לחשיבות הסיפור כביטוי לאמונתו של ר ישראל להופעת התורה מתוך החיים.ומתוך כך גם מתבאר גם חג הסוכות

העמדה בה אנו עומדים לפני השם ביום הכפורים היא כזקוקים לחסד. ר' ישראל מדגיש שעמידה לפני השם בענווה משנה את ההסתכלות עלינו, מעוררת אצלו מדת ענווה ומביאה את השם לראות אותנו באור אחר.

ר' ישראל מרוז'ין 'מטפל' במשל חסידי ידוע, ומשנה אותו. בכך הוא מספר את הסיפור של ראש השנה כסיפור של גדלות והופעת הגדלות שבעם ישראל. בהתבוננות נוספת הוא גם מלמד אותנו שיעור חשוב על כוחו של ראש השנה לרומם אותנו, ועל המפגש עם הקב"ה דרך החלקים השלמים שבנו.שנה טובה ומתוקה!

אנו מתפללים בסליחות הרבה מאד בעזרת פסוקים. ר' ישראל רואה בזה רמיזה להשם על קיום הבטחותיו. אולם דווקא האופן בו אנחנו מזכירים את הפסוקים ממקם אותנו בעמדה של בנים לה'.