השיעור לזכות שרה בת ליבא.

התניא היומי למוצאי שבת, פרשת יתרו, כ' שבט ה׳תשפ״ו ( 7 פברואר 2026)בתחילת פרק כ״ו מבאר אדמו״ר הזקן יסוד מרכזי בעבודת ה׳: הניצחון על היצר וההתקדמות הרוחנית תלויים בזריזות ושמחה, ולא בעצלות הנובעת מעצבות וטמטום הלב. כשם שבמאבק גשמי גם החזק ייכשל אם הוא כבד ועצל, כך בעבודת ה׳ , אף שהיצר הטוב חזק והקב״ה מסייע, אי אפשר לנצח מתוך כבדות ועצב. עם זאת, מתבאר שיש מקום ל״עצב אמיתי״ ומדוד, הנובע מחשבון נפש על חטאים ובא לידי ביטוי בלב נשבר בזמנים קבועים; תכליתו לשבור את מחיצת הטומאה ולהסיר את ההסתר שבין האדם לקב״ה. מעלת העצב אינה בעצבות עצמה, אלא בשמחה האמיתית והעמוקה הנולדת אחריה , שמחה בה׳ הבאה כיתרון האור מן החושך. מכאן מודגשת חשיבות העבודה מתוך שמחה דווקא, שכן עבודת ה׳ בלא שמחה נחשבת חסרון מהותי, והפרק מכין את הקרקע לעצות המעשיות כיצד להתרחק מדאגה ועצבות המפריעות לעבודת ה׳.