התניא היומי ליום ראשון, ט"ז בתשרי ה'תשפ"ז (27 בספטמבר 2026).

קטע זה מאגרת כ"ב בספר התניא מדריך כיצד על יהודי להתייחס לקשיים וייסורים גשמיים. אדמו"ר הזקן מבקר את התופעה שבה חסידים מתרוצצים לחפש פתרונות או מליצי יושר כדי להיפטר מהצער, שכן גישה זו נובעת משקיעה יתרה בצרכי הגוף (גם אם כוונתם לשם שמים). במקום להפנות עורף ולחפש דרכי מילוט, על האדם להבין שהייסורים הם תוכחה של אהבה מאת ה', בבחינת אב המכה את בנו כדי לחנכו. על כן, הדרך הנכונה היא לחזור בתשובה ולפנות אל הקדוש ברוך הוא "פנים בפנים" – כלומר, לקבל את רצון ה' ותוכחתו מתוך אהבה, השלמה ורצון פנימי אמיתי, מבלי לברוח.

פרקים ע״ט-פ״ב

החומש היומי ליום ראשון, פרשת וזאת הברכה, ט"ז בתשרי ה׳תשפ״ז (27 בספטמבר 2026)

פרשת "וזאת הברכה" מתעדת את ברכתו האחרונה של משה רבנו לעם ישראל רגע לפני פטירתו. משה פותח את דבריו בשבח לה' תוך תזכורת מרגשת למעמד הר סיני, שבו ניתנה התורה באש ובאהבה גדולה לעם. לאחר ההקדמה הכללית וההצהרה כי התורה היא מורשת נצחית לקהילת יעקב, משה עובר לברך את השבטים באופן אישי, החל מברכת חיים והמשכיות לראובן, ועד לברכת עזרה, שמירה והצלחה במלחמות לשבט יהודה.

התניא היומי למוצאי שבת, ט"ו בתשרי ה'תשפ"ז (26 בספטמבר 2026).

בקטע זה מתוך "אגרת הקודש" (אגרת כ"ב) שבספר התניא, אדמו"ר הזקן פונה לחסידיו בתוכחה על כך שהם מטרידים אותו בבקשת עצות בעניינים גשמיים כגון פרנסה. הוא מבהיר כי לאורך ההיסטוריה היהודית, מתן תחזיות ותשובות בנושאים חומריים היה תפקידם של נביאים בלבד, בעוד שחכמי התורה מייעצים אך ורק בעניינים רוחניים והלכתיים – שכן גורל הפרנסה נסתר מידיעת האדם ממש כמו מועד ביאת המשיח. עם זאת, המבוא לקטע מציין כי למרות התנגדותו הנחרצת והאיומים בקנסות על המטרידים, בסוף ימיו הכיר אדמו"ר הזקן בערך של ייעוץ גם בענייני היומיום מתוך אהבת ישראל וקירוב לבבות.

פרקים ע״ז-ע״ח

החומש היומי למוצאי שבת, פרשת וזאת הברכה, ט"ו בתשרי ה'תשפ"ז (26 בספטמבר 2026).

קטע זה חותם את ספר דברים ואת התורה כולה, ומתאר את רגעיו האחרונים של משה רבנו אשר עולה להר נבו ורואה את כל ארץ ישראל ואת הקורות אותה בעתיד. לאחר שה' מזכיר לו כי לא ייכנס לארץ המובטחת, משה הולך לעולמו בגיל 120 בעודו בשיא כוחו, ונקבר על ידי ה' במקום לא ידוע. לאחר שלושים ימי אבל, העם מקבל את הנהגתו של יהושע בן נון, והפסוקים חותמים בשבחו של משה כגדול נביאי ישראל בכל הזמנים – המנהיג שידע את ה' "פנים אל פנים" וביצע ניסים אדירים לעיני העם, כאשר אפילו החלטתו לשבור את לוחות הברית זכתה להסכמה אלוהית מלאה.

התניא היומי ליום שישי, י״ד תשרי ה׳תשפ״ז (25 בספטמבר 2026)

בקטע זה מתוך אגרת הקודש מבאר בעל התניא את המעלה העצומה שבפיצול נתינת הצדקה לפעמים רבות, על פני נתינת סכום גדול בבת אחת. מלבד הנימוק של הרמב"ם לפיו ריבוי המעשים מטמיע את מידת החסד בנפש האדם ומזכך אותה, מתווסף כאן נדבך קבלי עמוק: כל פעולת נתינה, ובמיוחד לעניי ארץ ישראל, פועלת ייחוד עליון וממשיכה כוח חיים אל השכינה הנמצאת כיום עמנו בגלות. לכן, כל מעשה צדקה נוסף פועל להקים את השכינה מעפרה צעד אחר צעד, וכך מזרז ומקרב בפועל את הגאולה השלמה.

פרקים ע״ב-ע״ו

החומש היומי ליום שישי, פרשת וזאת הברכה, י״ד תשרי ה׳תשפ״ז (25 בספטמבר 2026)

בפסוקים אלו, החותמים את ברכות משה רבנו, מובטחת לעם ישראל הגנתו הנצחית של הקב"ה אשר יסייע להם להכניע ולגרש את אויביהם. משה מברך את העם שבעקבות כך הם יזכו לשבת בארצם בשלווה, בביטחון אישי מלא ובשפע של יבול וברכה, תוך התגשמות הבטחותיהם של אבות האומה. הברכה כולה מסתכמת בקריאה המרגשת "אשריך ישראל, מי כמוך" – המדגישה שאין עוד עם שזוכה לישועה והשגחה צמודה כל כך מאת ה', המשמש עבורם כמגן וכחרב ומבטיח את ניצחונם המוחלט.

התניא היומי ליום רביעי, י"ג בתשרי ה'תשפ"ז (24 בספטמבר 2026).

קטע זה, הפותח את איגרת כ"א בספר התניא, מציג את קריאתו של אדמו"ר הזקן לתורמי "כולל חב"ד" בארץ ישראל לחלק את תרומתם השנתית לתשלומים שבועיים או לפחות חודשיים, ולא להמתין עם העברת הכסף לסוף השנה. הוראה זו נובעת מכמה סיבות: מעלת הזריזות בקיום מצוות (כפי שלמדנו מזריזותו ושמחתו של אברהם אבינו בעקדת יצחק), הצורך התדיר בזכות הצדקה המגינה מפורענויות מכיוון שכל אדם נידון בכל יום, והעיקרון הרוחני לפיו ריבוי פעולות של נתינה מזכך את הנפש באופן עמוק הרבה יותר מאשר נתינה חד-פעמית של סכום גדול, שכן כל מעשה צדקה בפני עצמו פועל מחדש ייחוד בעולמות העליונים.