החומש היומי ליום רביעי, פרשת האזינו, ה' תשרי ה׳תשפ״ו (16 בספטמבר 2026)

בפסוקים אלו מתואר כעסו העמוק של אלוהים על בני ישראל שבגדו בו ופנו לאלילים, ובעקבות כך הוא גוזר עליהם חורבן קשה הכולל רעב, מגיפות, פגיעת חיות רעות ואימת מלחמה מבית ומחוץ. על אף שה' שוקל להשמיד את העם כליל ולמחות את זכרו, הוא נמנע מכך בסופו של דבר כדי שאויבי ישראל חסרי התבונה לא יתגאו ויטעו לחשוב שניצחו את ישראל בכוחם העצמי ("ידנו רמה"), במקום להכיר בכך שכל ההרס נעשה אך ורק בגזרתו של אלוהים.

.

פרקים כ״ג-כ״ח

.החומש היומי ליום שלישי, פרשת האזינו,ד' תשרי ה׳תשפ״ו (15 בספטמבר 2026)

קטע זה מתוך פרשת האזינו מציג את הניגוד החריף בין השפע העצום שהעניק הקב"ה לעם ישראל לבין כפיות הטובה שבאה בעקבותיו. רש"י מסביר כיצד ה' ברך את העם במיטב תנובת ארץ ישראל – משפע חקלאי, דבש ושמן, ועד עושר רב של מקנה וצאן – אך דווקא מתוך השובע והנוחות העם "שמן ויבעט". בעקבות ההצלחה החומרית, בני ישראל נטשו את בוראם, זלזלו בו, ופנו להכעיסו בעבודת אלילים זרים ושדים חסרי תועלת שמעולם לא היו מוכרים לאבותיהם, תוך שהם שוכחים לחלוטין את האל שיצר, טיפח והושיע אותם.

תניא, ג' תשרי,שנה פשוטה

פרקים י״ח-כ״ב

שיעור החומש היומי ליום שני, פרשת האזינו, ג' תשרי ה'תשפ"ו (14 בספטמבר 2026).

קטע זה מתוך שירת האזינו קורא לעם ישראל להתבונן בהיסטוריה ולזכור את חסדי ה', שכיוון את חלוקת אומות העולם למען ייעודו של עמו. משה מתאר את עם ישראל כנחלתו המיוחדת של אלוהים, אשר מצא אותם במדבר שומם, עטף אותם בהשגחה צמודה (הן רוחנית והן פיזית), וגונן עליהם באהבה וברחמים – ממש כפי שנשר המרחף מעל קנו נושא את גוזליו על כנפיו כדי להגן עליהם בעצמו מכל סכנה. מטרת התזכורת היא להדגיש שה' לבדו שמר עליהם, ללא כל כוח זר, והוביל אותם בבטחה, ולכן עליהם להכיר טובה ולהישאר נאמנים לו בעתיד.

התניא היומי ליום שני של ראש השנה , ב' בתשרי ה'תשפ"ז (13 בספטמבר 2026). קטע זה, מתוך איגרת י"ט של ה"תניא", מסביר כי חכמת האלוהות המלובשת בתרי"ג מצוות התורה היא בחינת "אחוריים דחכמה" (החיצוניות של ספירת החכמה), וזאת גם הבחינה שהשיג משה רבנו. בעוד פנימיות החכמה מאוחדת לחלוטין באין-סוף ברוך-הוא ואינה מוגבלת, ה"אחוריים" הם החלק שמסוגל לרדת, להצטמצם ולהתלבש בנבראים מוגבלים, בדומה לאופן שבו כוח המעשה באדם הוא צמצום של כוחות נעלים יותר כמו מחשבה. לכן התורה נקראת "נובלות חכמה שלמעלה", כי היא נושרת מהחכמה העליונה ויורדת להתלבש בתורה גשמית, שתכליתה המרכזית היא קיום המצוות במעשה ממש ("היום לעשותם").

פרקים י-י״ז

החומש היומי ליום השנה של ראש השנה, פרשת האזינו,ב' בתשרי ה'תשפ"ז (13 בספטמבר 2026).

בפתיחת שירת האזינו, משה קורא לשמיים ולארץ לשמש עדים נצחיים לברית עם ישראל (עדים שגם יתגמלו או יענישו בהתאם למעשי העם), ומדמה את דברי התורה למטר ולטל המעניקים חיים וצמיחה לעולם. הוא מהלל את ה' כאל צדיק וישר שמשפטיו מושלמים ואמיתיים, ומנגד מוכיח בחריפות את העם על כפיות הטובה שלו. משה מכנה את ישראל "דור עקש ופתלתל" ועם חסר חכמה, משום שהשחיתו את דרכיהם וגמלו רעה לאלוהים – אביהם ובוראם, שהקים, הדריך וביסס אותם כאומה שלמה.