גלי בהרב מיארה, רונן בר ויצחק עמית, זכו ששמם יוזכר באולפנים בשנה האחרונה יותר מכל ראשי מפלגות האופוזיציה. במציאות שנוצרה בישראל, ושיצרו בין השאר הפוליטיקאים הבכירים המובילים את מחנה המרכז-שמאל, האלטרנטיבה השלטונית לקואליציה איננה האופוזיציה אלא שלטונם של שומרי הסף.

פרק על ירידתה מהבמה של האופוזיציה המשטרית.

בעקבות הסירוב של החמאס לשחרר חטופים, הודיעה ישראל ב-2.3.25 על הפסקת הסיוע ההומניטארי לרצועת עזה. הפסקת הסיוע זכתה לגינויים מהקהילה הבינלאומית, שהייתה יכולה להסתייע במעט פרספקטיבה היסטורית.

לא רק שהדרישה מישראל להגן על העורף האזרחי של הכוח התוקף אותה כמעט יחודית בהסתכלות היסטורית, אלא שבמלחמות לא מעטות מדינות המערב בחרו לתקוף את העורף האזרחי בכדי להכריע מלחמות.

מהפצצת דרזדן והמבורג, דרך הפלת הפצצה על הירושימה ועד הסנקציות על סדאם חוסיין - ההתקפה על העורף מהווה פעמים רבות את המהלומה המכרעת.

מסיבת העיתונאים של טראמפ וזלנסקי בחדר הסגלגל, יצרה רעידת אדמה דיפלומטית וגיאו אסטרטגית. אלו שעמדו לצידו של טראמפ, טענו כנגד זלנסקי כי הוא כפוי טובה ועקשן, והאירופאים שנעמדו לצידו תקפו את טראמפ על שהוא מחזק את הרודנות הרוסית על חשבון האינטרסים והערכים שמייצגים בני בריתו.

האמת מורכבת יותר. לטראמפ נמאס להיות השוטר של העולם. האימפריה שהחזיקה את הסדר העולמי בשמונים השנים האחרונות דורשת מבנות בריתה להתבגר, לקום על רגליהן, ולהפסיק להתנהל כמדינות חסות הנסמכות על האימפריה האמריקאית בשביל להגן על עצמן. במציאות החדשה שמבקש טראמפ ליצור באוקראינה, באירופה ובנאט"ו אומות חופשיות יתמכו זו בזו בזכות אינטרסים משותפים, ולא יבנו על אלטרואיזם אימפריאלי. בדרך זו מבקש טראמפ לייצר סדר עולמי חדש ויציב, בו אומות חופשיות, יהיו גם עצמאיות ובעלות יכולת לדאוג לגורלן.

השבוע חשף עקיבא ביגמן במידה כי משרד הפנים ומערכת המשפט יצרו פרוצדורה שאפשרה לאזרחים ישראלים שעברו לעזה לפני עשורים, לחזור לישראל, ועל הדרך להפוך את ילדיהם שנולדו, התחנכו וגדלו בחמאסטן, לאזרחי המדינה. הפארסה הזו חושפת לא רק את המצפון המקולקל של מערכות המדינה, אלא גם פגם בסיסי בתפיסת האזרחות שלנו.

האם נכון שאזרחים ישראלים שעזבו את ישראל יעבירו לילדיהם את האזרחות הישראלית בכל מצב?

האם הקודים של הלאומיות היהודית לא מעידים כי ישראל צריכה תפיסת אזרחות אחרת?

החדשות הטובות הן שרק שליש מהחרדים הצעירים מרגישים שהמנהיגות העסקנית שהורסת את חייהם מייצגת אותם.

* כיצד יהדות התורה וש"ס הורסות לחרדים את העתיד?

* מדוע החרדים לא מחליפים מנהיגות שאינה מקדמת אותם?

* כיצד הורדת אחוז החסימה יכולה לפתוח את שערי הגטו החרדי?

המדינה החשובה ביותר באירופה מצויה במשבר חמור, שהוביל לשינוי עמוק בסנטימנט הציבורי. אלא שלמרות שאלטרנטיבה לגרמניה הצליחה לגרוף חמישית מהקולות, ולהפוך למפלגה השנייה בגודלה, גרמניה לא תשתנה. לא עכשיו בכל אופן.

שיחה על האתגרים הכלכליים האדירים העומדים בפני גרמניה, על משבר הפליטים שיצרה אנגלה מרקל ועל החרם הפוליטי שיוביל מדינה שחתכה חזק ימינה לקואליציית מרכז שתתקשה לשנות כיוון.

הפיתרון לבעיית החרדים הוא לא משלוח של צווי גיוס והעמדת ניידות משטרה בכל פינת רחוב בבית"ר עילית. הוא גם לא מכסות קהילתיות שיאכפו על ידי ראשי הישיבות. ישראל לא צריכה להפוך למדינת משטרה, אלא לשנות את החוזה שלה מול אזרחי המדינה ובכללם גם הצעירים החרדים, כך שיכיר בכך שהגנה על המדינה היא תנאי הכרחי לזכאות לרשת הביטחון שמספקת מדינת הרווחה של המדינה. בפרק זה - מתווה אפשרי למדינת רווחה חרדה.

התרגלנו לחשוב כי הזכות להגדרה עצמית עומדת מעל כל זכות אחרת, ההתנהלות של טראמפ מעידה כי יתכן ואנו צועדים לעידן בו נוכל להרשות לעצמנו לשקול את ההנחה הזאת מחדש.

האם עזה היא פרויקט לאומי או נכס נדל"ני, בעולם החדש של טראמפ שדומה בחוקיות שלו לעולם האימפריאליסטי עליו הגן צ'רצ'יל התשובה השנייה היא הברורה מאליה.

על רקע הרעיון שהפריח טראמפ הנוגע להפיכת עזה לטריטוריה אמריקאית, פרק על תפיסת העולם של טראמפ, עתידו המפוקפק של הפרויקט הלאומי הפלסטינאי והעתיד המופלא שרואה הנשיא האמריקאי לחתיכת האדמה האומללה והמקוללת ביותר על פני הפלנטה.

אנשי הסירות הויאטנמים עזבו אחרי נצחון הקומוניסטים והפכו לסיפור הצלחה מערבי. כעת חמישים שנה אחרי, יציאת העזתים יכולה לשחרר אותם מסיוט ולאפשר להם להתחיל מחדש.

* כיצד הובילה עליית ויאטנם הקומוניסטית לפתיחת מסעדות סיניות בתל אביב?

* מי יקלוט את העזתים?

* כיצד קשור פיתרון עזה לסדר העולמי החדש שיוצר טראמפ?

* מה עתידה של התנועה הלאומית הפלסטינאית?