הרב קשתיאל לראש חודש תמוז:

לפי החכמה הפנימית לכל חודש יש איבר פנימי שמייצג אותו. ובתמוז אב זאת ראיה ושמיעה.

לכל אחד מהם תפקיד בפני עצמו.

עד שראה עבירה לא יכול להיעשות דיין.

השמיעה - היא כבר העיון.

נשים מבכות את התמוז. הפסל היה בוכה וכולם בוכים איתו.

כאשר רואים את המציאות והחיים - יש עבודה זרה שטוענת שמה שנשאר זה לבכות.

כל כך הרבה דברים לא טובים בעולם...

אבל יש דברים שלא רואים - יש משמעות, יש דברים שראייתם פנימית.

הרב קוק כותב שכמו שיש דיבור בטלים - יש גם ראיה בטלה. אם מסתכל על דברים בעולם בלי פירוש.

האדם נהפך כך לשטחי.

בקלות אפשר להסית אדם כזה. לא פיתח מודעות. משמעות, מה בא מה שראיתי לבנות בי, לחדש בי. לא כל דבר צריך לראות. ולא רק דברים אסורים.

זה גם אישי - כל אחד צריך לראות בעצמו מה מקדם אותו.

העיקר בעולם: התשובה. כל ראיה צריכה להיבחן - האם מקדם אצלי את נושא התשובה.

תשובה - להביא חיים, לבנות, לתקן.

הדיין - מחפש דרכי תשובה.

ולכן אין עד נעשה דיין.

בי''ז בתמוז העיניים של ישראל לא ראו את משה מגיע וחיפשו משהו מוחשי לראות. מבטים חיצוניים ושטחיים.

יש בכי שגורם לתשובה, לרצון גדול.

יש בכי משתק. אין לנו מה לעשות איתו.

ויש בכי - שיש שכר לפעולתך.

תמיד אפשר להחליט מה לראות מכל מה שקיים בעולם.

הרמב''ם במו''נ - ע''ז של התמוז היא הייאוש מהתשובה.

בספר 'בית אלוהים' למבי''ט כותב שאנשים מתלוננים על כך שאנו מתפללים על הגאולה ולא באה. אבל לא כך - כל תפילה כן מקדמת אותנו. וכן כל מי שמתפלל - ייראה בעיניו הגאולה. תחיית המתים וכדו'.

נתרגל לא לייאש את האדם, אלא לקדם, להאמין, לפקוח עיניים, לחשוב ולראות בגאולה.

ייאסוף הקב''ה כל תפילותינו.

ככל שהגאולה מתקרבת התפילות משפיעות יותר.

הקרוב קרוב קודם.

חודש טוב ומבורך.