עם איזו אנרגיה אתם ניגשים לדברים? 

בעידן המהיר הזה, אנחנו נוטים להפעיל כוח ומאמץ מיותר כדי לזרז את הדברים ולהשיג תוצאות במהירות. 

הכל נעשה בקצב מהיר, ואין זמן להתעכב ולהתעמק בתהליך.

אבל בתוך כל סיר הלחץ הזה, יש מקום אחד שמזכיר לי את הקצב הטבעי שלי – קבוצות הוואטסאפ של המבוגרים במשפחה שלי. 

הקלטות הוואטסאפ הללו לוקחות אותי למימד אחר של מציאות, כזה שבו כל מפגש אנושי הוא מפגש שלם שדורש כבוד וזמן.

במציאות של המבוגרים האתיופים, כל שיחה ומפגש מתחילים בהכנה, נמשך בעבודה, ומסתיים בנוכחות של סיום וסגירה.  .

 ישנה התמקדות בתהליך – הכנה של השטח, התחלה, עבודה, סיום. 

זהו תהליך שיש בו הקשבה לקצב המעגלי של הדברים, בדיוק כמו בטבע.

כמו שהזרע נטמן באדמה וממתין עד שיגדל, כך כל מפגש אנושי, משימה או פרויקט בעבודה דורשים  בסיס איתן לפני שיוכלו לפרוח. 

 בשיחות, מפגשים, ואפילו בהקלטות הוואצפ ישנה חוקיות המופיעה בכל תחום בחיים שלנו, חוקיות שממחישה לנו את החשיבות של סבלנות וכבוד לתהליך .

שתהיה האזנה נעימה 

חלק מהשבטים האינדיאנים האמינו שצילום של אדם לוקח משהו מהנשמה שלו. איך זה יכול להיות? אין בזה שום היגיון. הצילום מוסיף לי ידע - הנה יש לי ביד תמונה של הדבר. בתפיסה המערבית שם זה נגמר. צילום שווה תוספת ידע. רווח נקי.

אבל בתפיסה המסורתית, הצילום גם לוקח משהו. החברות המסורתיות מבינות את העולם בדרך אחרת.

לפני שנתיים וחצי היינו במחנה שפת הציפורים. במהלכה חוויתי תובנה עמוקה, ששינתה את הדרך בה אני רואה וחווה את העולם. בפרק החדש בפודקאסט שלי אני מספרת על החוויה ועל מה שהיא לימדה אותי.

יש פער בין ידיעה שכלית לבין ידיעה חווייתית. פער שלרוב הוא סמוי מעינינו, אבל מכתיב כל כך הרבה מההתנהלות שלנו בעולם

בעולם המודרני, לתת שם למשהו, להגדיר אותו ולתמצת אותו במילים זוהי פעולה מקודשת.

בעולם המסורתי, לתת שם למשהו זה גם לוותר על משהו מהמהות שלו.

יש מחיר שמשלמים ברמת הידיעה החווייתית, כמו אדם שמצלם את הטבע, במקום לחוות אותו.

הפרק הזה עוסק בהתבוננות בעולם דרך נוכחות וחוויה, מתוך הבנה שלעיתים שיום והגדרות מדויקות מרחיקות אותנו מהחיים ולא מקרבות. 

האזנה נעימה 🤍

יש מנהיג כריזמטי שהולך מלפנים וקורא "אחריי!" 
זו שיטת הנהגה נפוצה בתרבות המערב.
מי שנתפסים כמנהיגים בחברה שלנו הם לרוב דמויות שלוקחות מקום, שתופסות את מרכז הבמה, וזה בסדר גמור. 

רק שיש שיטת הנהגה אחרת. 

יש רועי צאן, כמו משה רבינו ודוד המלך,
המנהיגים הגדולים ביותר שקמו לעם ישראל.
הרועה הולך רוב הזמן מאחורי העדר. 
כך הוא רואה בעיניו את הצאן, ויכול לדאוג לצרכיהם.

ואולי מי שהיה מאחור, וצעד בעקביו יחד עם אלה שקשה להם, שהולכים לאט,
ולמד על בשרו את המצוקות הקיומיות של הצאן, 
הוא זה שראוי לצעוד קדימה ולהוביל.

נדמה לי שהיום אנחנו זקוקים לדמויות שהיו צריכות להכיר כל גדי, עז וטלה. 
להתמודד עם עקשנות של פרד. 
כי אולי דווקא מי שלמדו להוביל בשתיקה, מתוך קריאת הסימנים שבטבע, יכולים להוביל אותנו בעידן הרועש והאורבני של ימינו?

בגיל שש נגה דוד התחיל לרעות את צאן משפחתו בחבל גונדר שבאתיופיה.
בפרק החדש בפודקאסט "אמא אתיופית" נגה מספר על עלייתו לישראל
וכיצד הפך למנהיג צבאי וקהילתי, על בסיס שיעורי מנהיגות שלמד כילד בכפר.

הזדמנות ללמוד על עוצמה שבאה ממקום אחר, מחוכמה עתיקה של רועי צאן.
האזנה נעימה!

בפרק הזה אני מתארחת בפודקאסט הנפלא של מיא סיני "אנשי הקול החדש" 

לעבור ממדינה אחת לאחרת זה מסע בין עולמות. 

לעבור מהכפר המסורתי לעיר המודרנית זה מסע בין קצוות. 

בפרק הזה מיא ואני משוחחות על המסע הזה בין שתי תרבויות, שתי שפות ועל המפגש ביניהן. 

המסע הזה בין שתי תרבויות הוא מסע שמעורר אותי לבחון מחדש תפיסות וערכים שאנחנו מחזיקים.

 זהו פרק שיש בו געגוע לעולם הישן והכפרי, שם אהבת האדם, גמישות מחשבתית וראיית הטוב היו איכויות שהיו נגישות יותר לאדם. 

 השיחה עם מיא הייתה בשבילי מרתקת ומשמעותית. 

מקווה שגם אתם תהנו ותפיקו ערך מהפרק לפחות כמוני 

האזנה נעימה

בעולם המודרני אין מקום לזקנים,  

בעולם המודרני המהיר והקצבי 

לא פעם אנחנו מתעלמים מהדור המבוגר, רואים בהם עול  

מה הם כבר יכולים ללמד אותנו הצעירים? 

בעולם המסורתי/כפרי לזקנים ולמבוגרים 

היה מקום של כבוד בלתי מעורר

בכפר באתיופיה, לשמאגלוץ' (זקני הקהילה}

היו תפקידים רבים. 

הם נחשבו לסמכות העליונה,  

לבעלי הידע והחוכמה 

והם אף פעם לא נשארו לבד בזקנתם . 

בפרק הזה אני מארחת את חן קלסי רטה עו"ס, גרנטולוגית וחוקרת מדע הקשישים במכון ברוקדייל, גו'ינט. 

מהמקימים של חברת "בנעימים" שמטרתה להוות מרכז ידע והכוונה רלוונטים לזקן למשפחתו ולאנשי מקצוע. 

המסע האישי המרתק של חן הוביל אותה לחקור את נושא הזקנה 

ובפרק הזה היא מסבירה לנו על הקשיים, על מקום הזקנים באתיופיה לעומת ישראל, 

ועל החוכמה העתיקה שאנחנו יכולים ללמוד מהזקנים שלנו. 

פרק מרגש וחשוב. 

האזנה נעימה .

הטבע נמצא עכשיו בשיא תפארתו.

הנבטים הצעירים צמחו ויופיו של הטבע מועצם. 

ההתעוררות של האדמה והצמחים שגדלים מעוררים בי את הרצון לצאת לטבע, ולנשום את כל היופי הזה

השנה החלטתי ללקט יותר. אני אוהבת ללקט. יש משהו בליקוט שמחבר אותי לשפע שקיים בעולם - כאן ועכשיו, באופן בלתי מתאמץ. 

תוך כדי הליקוט, השהייה ביערות או בחורשה התעוררו בי כמה תובנות חשובות על החיים.

מזמינה אתכם להקשיב לפרק שעוסק כולו בתובנות על מערכת היחסים של  ,.

של אדם עם עצמו, הטבע והקהילה. 

!האזנה נעימה 

בת אל 

עולמה של יהדות אתיופיה הוא כמעין מנגינה . מנגינה שכדאי להקשיב לה עם לב פתוח. ברגע שמקשיבים כך משהו אחר מתחיל לקרות...

החשיבה המערבית שמאופיינת בחוקים ופרדיגמות מתקשה לא פעם להבין את העולם הרעיוני פילוסופי של יהדות אתיופיה. 

על כן משימה זו מוטלת על אנשים מתוך הקהילה האתיופית שמכירים את השפה הזו מינקות.

אבל מהי השפה הזו? מה מרכיב את עולמה הרעיוני והדתי של יהדות אתיופיה ? 

בפרק זה אני מארחת את הרב ד"ר שרון שלום , רב קהילת "קדושי ישראל"  וראש הקתדרה הבין לאומית לחקר יהדות אתיופיה בקריה האקדמית אונו.
 בספרו "גניזה חיה"  הוא מתחקה אחר השפה היחודית של ביתא ישראל ומנגיש אותה לכולנו . 

בשיחה מרתקת, מצחיקה ואותנטית הרב שרון חושף את המערכת התיאולוגית פילוסופית של יהודי אתיופיה. 

שפה דתית מרתקת לא רק בזכות הרעינות הגלומים בה, אלא גם מכיוון שהיא יכולה להיות למזור עבור השיח הדיכוטומי המצומצם שקיים לעיתים בחברה המערבית. 

האזנה נעימה. 

הקדמה להקדמה: 

הפרק הזה הוקלט כבר לפני חודשיים, הוא היה אמור לצאת במוצאי שבת של ה7.10...אבל החיים חזקים מהתוכניות שלנו והוא נשאר באתר, מחכה לזמן שלו ...

.החלטתי לשחרר אותו היום מכיוון שבפרק הזה אני מדברת בין היתר על חסידות- אחד מסמליה הבולטים של הקהילה היהודית אתיופית, הגעגועים לציון וחג הסגד.

אז אנא קבלו בהבנה את זה שהרוח שם מעט שונה מיומני המלחמה שאני ממקליטה לאחרונה. 

***************************

את יודעת מה אני אראיין אותך. מעניין אותי לשמוע על חינוך ביתי ואיך מתרחשת שם למידה.

וככה מצאנו את עצמנו ד"ר שלי אינגדאו ואני מקליטות פרק ספונטני העוסק בלמידה, בדמיון בין למידה בחינוך ביתי ללמידה בתרבויות מסורתיות כגון אתיופיה.

דיברנו על לימוד קריאה, על חסידות, קליעת צמות, הכנת אינג'רה ואיך כל אלו מתחברים ללמידה.

ד"ר שלי אינגדאו מפתיעה ביכולת המופלאה שלה לראיין מובילה שיחה מרתקת ומעניינת ובו זמנית קלילה ומצחיקה.

בטוחה שגם אתם תרגישו את האנרגיות הטובות והקסם שנוצר כל פעם ששלי ואני נפגשות לשיחה.

האזנה נעימה!

אתמול קיימתי הרצאה בזום שהנושא שלה היה: חג הסגד והרלוונטיות שלו לימי המלחמה. 

 בעקבות הבקשות הרבות, שיחררתי את ההרצאה כפרק בפודקאסט.

בפרק אני מדברת על חג הסגד, הנכסים הרוחניים של חג הסגד כגון קהילתיות וסולדריות ועוד רבים 

בסוף ההרצאה קיימנו דיון  על הרלוונטיות של החג בימים אלו ומה אנחנו יכולים לקחת וללמוד כחברה וכאנשים מהתרבות של יהודי אתיופיה. 

מקווה שתפיקו ערך מהפרק ומהחג הקסום הזה.

שיהיו ימים שקטים אמן 

בת אל 

אפשר ליצור איתי קשר  

   בפייסבוק    https://rb.gy/7qz75

באינסטגרםhttps://rb.gy/04tow   

במייל: [email protected]  :

בימים האחרונים מרגישה חזק באוויר שאלות הקשורות לסיפור היהודי ולמערכת היחסים שיש לכל אחת ואחד החיים במדינה הזו עם הסיפור היהודי. . 

וגם אני , נוכח האירועים מוצאת את עצמי מהרהרת בושא הזה . 

כמורה לפילוסופיה  יהודית ותנ"ך יש לי  הרבה מה לומר על הנושא הזה, אבל בפרק הזה . 

אני מבקשת לספר בקצרה את הסיפור היהודי של יהודי אתיופיה, הלא הם ביתא ישראל, מתוך נקודת המבט האישית שלי. 

ובהקשר לאירועים הקשים שאנחנו מתמודדים איתם במדינה. 

אם הייתי בכיתה מול תלמידים, הייתי פותחת דיון בנושא ומבקשת לשמוע על הסיפור היהודי שיש לתלמידים ועל מערכת היחסים שיש לכל אחת ואחד. 

אז אני לא בכיתה, אבל דיונים הם בליבי ונשמתי אז אני ממש מזמינה אתכם לכתוב לי כל מה שעולה לכם בקשר לסיפור היהודי שלכם ובכלל על מערכת היחסים הזאת.\

אשמח מאוד  לשמוע ממכם ואותכם 

אפשר ליצור איתי קשר בהרבה דרכים: 

   בפייסבוק    https://rb.gy/7qz75

באינסטגרםhttps://rb.gy/04tow   

במייל: [email protected]  :

בת אל