מהו מעמדה של בהמה שנשחטה לשם תופעות טבע כמו הרים, ימים או נהרות? המשנה קובעת שהשחיטה פסולה, אך מדייקים מלשון המשנה מהמשנה שהיא אינה אסורה בהנאה. הגמרא מקשה על כך מברייתא הקובעת ששחיטה כזו הופכת את הבהמה לזבחי מתים, האסורים בהנאה. אביי מיישב זאת ומחלק בין השוחט לשם תופעת הטבע הפיזית עצמה - דבר שרק פוסל את השחיטה - לבין השוחט לשם המלאך או האל של אותה תופעה (גדא), דבר האוסר אותה בהנאה.

האם אדם יכול לאסור רכוש של חברו על ידי מעשה עבודה זרה? רב הונא קובע שאם בהמת חברו רבוצה לפני עבודה זרה ואדם שוחט בה סימן אחד לשם עבודה זרה, הבהמה נאסרת. הוא מסתמך על דינו של עולא, שאף על פי שהמשתחווה לבהמת חברו לא אסרה, עשיית מעשה בגוף הבהמה אוסרת אותה.

מעלים קושי נגד רב הונא מברייתא העוסקת באדם השוחט חטאת בשבת בחוץ לעבודה זרה, ומחויב בשלוש חטאות שונות. אם הבהמה נאסרת כבר בסימן הראשון כפי שיטת רב הונא, סיום השחיטה לא אמור לחייב משום שחוטי חוץ, שהרי הוא רק שוחט בהמה פסולה שאינה נחשבת עוד כקרבן. הגמרא מציעה שני תירוצים - העמדת המקרה בחטאת העוף במקרה שהשוחט מפרש שכוונתו לעבודה זרה תחול רק בגמר הזביחה, או בשחיטת עוף כשחצי קנה שלה כבר היה פגום ובמקרה זה השחיטה הושלמה במעשה קטן אחד.

רב נחמן, רב עמרם ורב יצחק חולקים על רב הונא ומדגישים שוב את הכלל הקבוע שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו, אפילו על ידי עשיית מעשה בחפץ. קושיא מועלת נגד שיטה זו מתוך הברייתא המובאת לעיל לפי הפירוש שנאמר עליה.