הרב המשיך לעסוק באגדה על חוני המעגל הישן במשך שבעים שנה לאור שאלתו המהותית- היכול אדם לישון במשך שבעים שנה ולהמשיך את מהלך חייו כאילו שום דבר לא התרחש והכל נשאר אותו דבר? חוני מקבל את התשובה לשאלתו בשני חלקים שונים- בחלק הראשון הוא פוגש את האדם הנוטע עץ חרובים שמלמד אותו כי אכן יש המשכיות בעולם, וכל דור נהנה מהדורות הקודמים ודואג לדורות הבאים. חוני חושב כי זו התשובה המלאה ואכן גם אדם יכול לחיות בתודעה בו הוא "קופא" בזמן למשך שבעים שנה, והקב"ה מזמן לו שינה ארוכה שמלמדת אותו את חלקה השני של התשובה. לאחר שחוני מתעורר הוא מבין כי לאדם פרטי הישן שבעים שנה אין מקום בעולם, ורק עמים ודורות יכולים לישון שבעים שנה, כמו הכוונה של הפסוק עליו חוני תמה- עם ישראל חי בגלות שבעים שנה וחינך את הדור הבא שיבוא לארץ שבה גרו בעבר ויחיה את החיים כפי שחיו בעבר, אף על פי שהחיים הפרטיים של כל אדם ואדם השתנו.