חינוך בדור הנוכחי מציב אתגרים שלא היו בעבר. ילדים מקיימים מצוות אבל בלי חיבור פנימי. הם מתפללים כי "צריך", לומדים כי "חייבים", שומרים כי "כך מחנכים אותנו". החיבור האמיתי נעלם.

השאלה שמטרידה רבים מאיתנו היא: למה יש הורים ומחנכים שמצליחים להשפיע על הילדים בקלות, ואחרים עובדים קשה שנים ולא רואים תוצאות?

פרשת וירא מגלה שלושה מודלים שונים של חינוך:

*נח - המחנך הנכשל:*

120 שנה של עבודה מסורה. בניית תיבה, שיחות, הסברים, אזהרות. התוצאה: איש לא חזר בתשובה. אפילו לא אדם אחד.

*אברהם אבינו - המחנך המצליח*

ביום השלישי אחרי ברית המילה שקיים בגיל 99, הוא לא מרגיש טוב, ובכל זאת - מקרב אלפים ורבבות. המוני אנשים התחברו לקדוש ברוך הוא דרכו.

*משה רבינו - השלמות*

המודל של מחנך שלא מוותר אפילו על מי שנמצא בשפל המדרגה, בתחתית. יש בו נכונות להקריב הכל בשביל עם ישראל.

מה ההבדל המהותי בין שלושת המודלים?

השיעור מגלה את הסוד של חינוך מוצלח: לא כמות העבודה, לא הידע, לא אפילו האהבה - אלא משהו עמוק יותר שקובע אם החינוך יצליח או ייכשל.

פרשת וירא מעניקה את ההבנה על חינוך מוצלח בדור הזה.