האם כאשר אני מביע דיעה אני זוכר שלא להזדהות איתה?

כשאני בוחר בצד כלשהו, האם אני רואה גם את הצד השני או שמא אני שולל את עצם קיומו?

האם הצד השני יכול להתקיים ללא הצד שלי?

אחדות ודואליות, שונים או דומים?

איך אנחנו לומדים לחיות במתח שבין חלוקת העולם לגורמים לבין חיפוש האחדות בכול?

תלמיד שאל אותי: "אם כל רגע הוא רגע חדש, למה אנחנו מציינים את השנה החדשה?"

יש לי נטייה להאיץ תהליכים, בחיים, בלימוד, בטיפולים ובכלל.

כאשר אני מנסה להאיץ תהליכים אני לא קשובה לרגע, אני מנסה לשלוט בו,

להנדס אותו,

גם אם כוונותי טובות מנקודת מבטי הסובייקטיבית

האם זו המציאות בפועל?

לכל אחד מאיתנו יש התנגדות למשהו, ההתנגדות הזו יוצרת סבל. 

כיצד נחווה את חיינו עם נוותר על ההתנגדות הזו?

מה זה ריטריט?

האם כל סוגי הריטריטים המוצעים לנו היום הם באמת ריטריטים?

למה בכלל קיים התרגול הזה שנקרא ריטריט?