ראש השנה בפתח- החלטות, חשבון נפש, רשימות, מה עשינו, מה לא, הלקאה עצמית, הבטחה לשינוי והופ- חזרה לשגרה.

כולנו מכירות את הלופ הזה שקורה לנו בפתח שנה חדשה ובתאריכים סימבוליים שמבקשים מאיתנו לחשב מסלול ולקחת החלטות על איך אנחנו רוצות שהעמוד הראשון בספר של השנה ייראה.

אז הפעם החלטתי לעשות מעשה!

כמו שאני תמיד אומרת ״זה לא יהיה בסדר, זה נעשה שיהיה בסדר״.

אז זה לא שיקרה שינוי, זה שאנחנו נעשה וניצור ונזיז ונגרום לשינויים קטנים לקרות בדרך שנצעד בה ביחד,

והיום אנחנו עושות את הצעד הראשון.

לפני 12 שנים ביצעתי את ספר ההדרכה ״דרך האמן״ וחיי השתנו מן הקצה אל הקצה. ממלצרית בברים ומדריכה במוזיאון הגעתי בבת אחת לראיין את גל גדות.

מאז כל פעם שאני מרגישה קצת תקועה, קצת חסרת כיוון, קצת מבולבלת ושחוקה אני חוזרת לתרגילים מהספר האייקוני של ג׳וליה קמרון והפעם החלטתי שאני לוקחת אתכן איתי אל המסע.

כל שאתן צריכות זה מחברת ושעה ביום שהיא רק בשבילכן, הפרק הזה אני פורטת לכן את התהליך ומסבירה מה יקרה במסע

ובמשך 12 שבועות בסוף כל פרק אתן תקבלו את המסר וההסברים לשבוע הקרוב ותוכלו גם לעקוב אחרי העמוד של הפודקאסט באינסטגרם בשביל לקבל את כל הפרטים ולתחושת ליווי מלאה.

זה באמת לא דורש הרבה, רק רצון ואהבה לעצמך 🤍

בואי נסיר את האבק מהרצון, ונגלה את התשוקה שלך בחיים ולחיים.

ליחצי פליי ובואי נצעד ביחד אל עבר שנה מלאת יצירה, כוונה ועשייה ונגרום לשנה הזאת להיות הכי טובה. זה בידיים שלנו.

לינק לעמוד האינסטגרם של הפודקאסט

https://www.instagram.com/intome_by_vachtelit?igsh=MWNzdGNxMXhtZDNt

אולי כלום ואולי עולם, אבל אם לא ננסה ואם לא ניתן צ׳אנס לא נדע לעולם.

אחרי שבפרק הקודם למדנו לשחרר היאחזות בתוצאה, במטרה, הפעם נלמד איך להנות מהדרך, איך לתת למזל להאיר לנו פנים ולמשוך אותו לכיוונו.

כן, זה אפשרי!

אנחנו חיים בעולם תכליתי, רודפים אחרי היעד הבא, אחרי השגת המטרה, מתעלמים מקולות הרקע ואפילו מתייחסים אליהם כרעשים.

ומה אם נסכים לפנות זמן, להתעניין, לפתוח את הידיים לרגעים חדשים, להזדמנויות, נגיד ״כן״ ונדבר אפילו עם זרים.

מי יודע איזה עולם חדש ייפתח כשנגיע משוחררים בלי מטרה, רק לשם ההגעה.

הפרק של היום מדבר על סרנדפיטי- על הרגע בו הסכמנו להתמסר לרגע, ובלי לתכנן את התוצאה או להתכוונן אליה, היא הגיעה כשהכי לא ציפינו לה.

אז יאללה ליחצי פליי אולי אפילו בלי להבין עד הסוף, ומי יודע מה תגלי

״מה הבעיה? פשוט שחררי״

איזה משפט מעצבן, אה?

לא רק שהוא לא עוזר ושאין לנו כפתור שחרור, זה רק מחזיק אותנו חזק יותר ותוקע אותנו בהיאחזות ובחוסר השחרור.

למה כל כך קשה לנו לשחרר? אחת מהסיבות היא שאנחנו חושבים שלשחרר אומר להיכשל.

אז כבר פה- בוא נשים דברים על דיוקים:

לשחרר לא שווה לוותר. להיכנע לא שווה כישלון.

כשאנחנו מצליחות לשחרר, משהו חדש יכול להיוולד.

זה לא כישלון, להפך.

זה סימן שהקשבנו פנימה.

אבל למה זה כל כך קשה לשחרר? מאיפה זה מגיע? ואיך בכל זאת אפשר?

תלחצי פליי ובואי נתחיל לשחרר ונפנה מקום לדברים חדשים.

לכל אדם יש לפחות שתי עצירות של התבוננות על חייו, בתחילת השנה וביום ההולדת, רגע של רפלקציה על חייו הרבה פעמים נתעסק במה היה ומה עוד לא. ואני בחרתי לעצור ולהסתכל על מה שכן נכנס לחיי, מה השתנה לאורך השנים, ומה הייתי שמחה אם הייתי יודעת או שומעת שנים לפני, אז ארזתי הכל בסרט יפה והחלטתי לכבוד יום ההולדת שלי, לתת לכם את הרגעים האלה שלי- במתנה. ליחצו פליי ובואו לחגוג איתי

את הפרק הראשון של הפודקאסט הקדשתי לקושי האישי הכי גדול שלי- דחיינות.

דחיינות מתוך פחד, מתוך פרפקציוניזם,

מתוך חוסר ידיעה איך ומה.

ולמרות הרבה תרגילים ודרכים שהצגתי לפתור זאת, אני מאמינה שאין חכם כבעל ניסיון ולכן הזמנתי את הדר דנן- האנשת מותג, שתיתן לנו את הכלים שלה להצלחה

ותסביר לנו איך הפכה משחקנית כושלת שמתפרנסת מהחלפת טיטולים לתינוקות עם מינוס של 20 אלף שח, לחברה בע״מ עם 40 עובדים תחתיה ומחזור חודשי של 300,000 ש״ח.

איך היא עשתה את זה? ליחצי פליי ובואי נשאב ממנה השראה

לעמוד האינסטגרם של הדר דנן

https://www.instagram.com/hadar_danan?igsh=MTA4NWV5MHF3OXZpbQ==

“נו, באמת חשבת שזה יצליח?”

“אני אומרת את זה לטובתך, אולי כדאי שתחשבי שוב.”

“וואי פעם היה כיף איתך, הפכת להיות כבדה״

מכירה את המשפטים האלה? את תחושת הכיווץ בבטן שהם עושים לך?

אלו משפטים של אנשים רעילים. לא רעים. רעילים.

יש את המקטינים, שתמיד מוצאים דרך להוריד אותך חצי מדרגה.

יש את המזלזלים, שגורמים לך להרגיש פחות טובה.

יש את אלה ששמים לך מקל בגלגלים, במסווה של דאגה.

ויש את אלו שהם כמו שואבי אבק- סוחטים לך את כל האנרגיה והזמן.

מכל מפגש עם אנשים רעילים, את חוזרת תשושה, חסרת בטחון וחסרת אנרגיה.

וכל זה בלי לשים לב.

למה?

כי הם לא תמיד רעילים ולא רעילים לכולם.

כי זה רעל שמטפטף לאט- מילה פה, עקיצה שם. עד שיום אחד את קולטת שאת פחות מאמינה בעצמך, פחות סומכת על ההחלטות שלך, פחות את.

מתי זו דאגה ואכפתיות ומתי זה רעל?

מתי זה צורך בעזרה ומתי זה ניצול וזלזול?

איך נזהה אנשים רעילים? האם ואיך נצמצם אותם מחיינו? ומתי גם אנחנו היינו רעילות?

ליחצי פליי ובואי ננקה את הרעל.

שירלי לוי היא אחת מיוצרות התוכן הראשונות בישראל, ככל הנראה הראשונה שהלכה ודיברה לעצמה תוך כדי צילום סלפי כשאחרים חשבו שזה מוזר, אבל היא המשיכה.

למה? כי לה זה עשה טוב.

היא ידעה לנטרל רעשי רקע ולהקשיב חזק פנימה.

בתוך כל ההומור, הלייקים והעולם הכביכול חומרי ומזויף, כדי להצליח חייב להיות בסיס של אמת וחייבת להיות יציבות.

שירלי לוי משילה את הצחוק, נותנת לדמעות להגיע ומעניקה לכולנו צלילה אל תוך נבכי נפשה ברגע פרטי שהיא חושפת בפרק.

ליחצי פליי ובואו לרכוש כלים לצליחת משברים ולחיזוק האמונה בדרך שלכן.

לעמוד האינסטגרם של שירלי-

https://www.instagram.com/shirlilevi1234?igsh=MTUwN2dkbmk0Mm96cQ==

באופן מפתיע ועצוב מאוד, השבוע נפרדנו מהשחקן האגדי אלון אבוטבול. הפרידה שלו גרמה לי להיזכר בשני המפגשים שהיו לנו שאמנם היו רק שניים אבל הותירו חותם משמעותי ולימדו אותי את השיעור הכי חשוב לחיים.

לכבוד הפרק צללתי לעוד כמה רגעים שלימדו אותי על בשרי שיעורים לחיים.

איך אמיר פרישר גוטמן לימד אותי לבקש סליחה ולהניח לשיפוטיות

איך גל גדות לימדה אותי לראות את האחר

ואיך אלון אבוטבול לימד אותי צניעות, ענווה והקשבה ולמרות שהוא היה הכוכב הגדול הוא זה שגרם לי ולאחרים לזרוח.

תודה אלון אבוטבול על היותך, לך לחקור את הנשמה הגדולה שלך 🙏

רובנו מקיימות יחסי מין בלי לשאול את עצמנו אם נעים לנו.

למדנו לשתוק כשלא מתאים, לזייף כדי לא לאכזב, ולהרגיש אשמה כשכן רצינו.

התרגלנו לחשוב שסקס זה משהו שצריך לעשות, שאורגזמה היא הצלחה, ושעוד מספר ברשימה זה איום ונורא. סליחה? מה?!

החברה מדברת על סקס בזוגיות בריאה, אבל מתעלמת ממיניות ברווקות- כאילו עונג זה פריבילגיה של קשר.

אז מה עושות רווקות, למה צריך להוציא מילים כמו שרמוטה וwalk of shame מהלקסיקון, ואיך להתחיל להתחבר לעצמך וליהנות.

הזמנתי את לירי אוזן

מנחת הפודקאסט ״מין הראוי״ לשיחה פתוחה, כנה, נוקבת, על כל מה שלא מדברים עליו- עונג, גבולות, רצון, יזיזות, סטיגמות, ובחירה מחדש.

למה נשים לא גומרות. למה הן מרצות. ואיך יוצאים מזה.

לאינסטה של לירי:

https://www.instagram.com/lyri.uzan?igsh=MTd6b21jcGZlczlzaw==

לאינסטה של אפרת-

https://www.instagram.com/vachtelit?igsh=ZGNxYmV6ZmNmdmFs

לפני הכל בוא נתחיל מהבילבול הכי גדול בסביבה-

מהו דימוי גוף חיובי?

האם זה אומר שאני חושבת שהגוף שלי יפה? האם זה אומר שאני שלמה עם הגוף שלי למרות שהוא לא הכי יפה?

אלו חלק מזה, אבל דימוי גוף חיובי זה אומר שאת חושבת ומבינה שלגוף שלך מותר להנות, ולך מותר לשמוח בלי הגבלות.

זה לטפח חמלה ואהבה עצמית שלא קשורה בסביבה, בדעות החברה, לא במה יחשבו עליי ובלהחזיר את הכוח למחשבות שלך על עצמך. וכן, לשנות את החשיבה שלך אל עבר דימוי גוף חיובי זה בהחלט משהו שהוא אפשרי.

איך?

ליחצי פליי להאזנה, קבלי את כל הטיפים ואחרי זה תבטיחי לי שפשוט תשימי בגד ים ותלכי לים