פרק שני מתוך סדרת פרקים קצרים.מילים שיוצאות מהלב.הפעם על קבלה עצמית.

מה אם הריפוי לא נמצא בשינוי, אלא בהסכמה להיות בדיוק מי שאנחנו עכשיו?
 בפרק הזה אני נכנסת לעומק הרעיון של קבלה רדיקלית, לא כוויתור, אלא כצעד ראשון להגשמה אמיתית.
 איך מרפים מהשיפוט? איך מחזיקים כאב מבלי להתרסק?
 ואיך דווקא הרגעים הכי לא מושלמים, יכולים להפוך לשער לחמלה עצמית ולחיים חופשיים יותר?

פרק על רכות, אנושיות, ועל האומץ להיות.