היום המשכנו במתכונת לאפס את התורות, וטומי רצה שנספר סיפור עליו כשחקן כדורגל מעולה שמנצח את קבוצת הכדורגל של ברזיל!

תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:

https://www.instagram.com/kaden_and_tommy

לערוץ היוטיוב שלנו:

https://youtube.com/@kaden_tommy?si=02k5I9pGRLervSkU

לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:

https://linktr.ee/Kaden_and_Tommy

הסיפור כפי שיצא מהבוט:

פעם, בעיירה קטנה ושטופת שמש, גר ילד בן שש בשם טומי. טומי אהב כדורגל יותר מכל דבר אחר בכל העולם הרחב. מהרגע שהתעורר, הוא היה בחוץ בעט בכדור שלו, תרגל טריקים והעמיד פנים שהוא מבקיע את שער הניצחון במשחק גדול. רגליו נעו כל כך מהר, והזריקות שלו היו כל כך חזקות, שאנשים בעיר התחילו לקרוא לו "טומי הזעיר הטיטאן".

יום אחד קרה משהו מדהים. אמא של טומי קיבלה שיחת טלפון מקבוצת כדורגל מפורסמת בברזיל בשם פלמייראס. הם שמעו הכל על הכישורים המדהימים של טומי ורצו שהוא ישחק במשחק גדול נגד הקבוצה שלהם! כשאמא של טומי סיפרה לו את החדשות, היא שאלה, "האם אתה בטוח שאתה מוכן לשחק נגד שחקנים כל כך גדולים וחזקים, טומי?" טומי חייך, מראה את הרווח שבו השן הקדמית שלו בדיוק נפלה, ואמר, "כמובן שאני מוכן, אמא! גדול או קטן, אני יכול לשחק עם כולם!"

טומי ואמא שלו טסו כל הדרך לברזיל, וכשהם הגיעו, שדה התעופה היה עמוס בכתבים וצלמים. "טומי! טומי!" הם צעקו. "איך אתה מרגיש לשחק מול השחקנים הטובים ביותר בליגה הברזילאית?" טומי צחק ואמר, "זה בדיוק כמו לשחק בחצר האחורית שלי!"

כשהגיע יום המשחק הגדול, טומי עלה למגרש ולא האמין למראה עיניו. האצטדיון היה עצום, מלא באלפי אוהדים שהריעו בקולי קולות. השחקנים מפלמייראס היו גבוהים וחזקים, כמו ענקים. טומי, בחולצה הקטנה שלו ובנעליים הקטנטנות שלו, נראה כמו עכבר לידם. שחקני פלמייראס צחקו כשראו אותו ואמרו, "האם זו בדיחה? הוא רק ילד!" אבל טומי לא נתן לזה להפריע לו. הוא רק חייך וחיכה לשריקה של השופט.

כשהמשחק התחיל, שחקני פלמייראס חשבו שזה יהיה קל. הם העבירו את הכדור קדימה ואחורה, והרחיקו אותו מטומי. הם חשבו שהוא קטן מכדי להוות אתגר אמיתי. אבל טומי היה חכם. הוא התבונן וחיכה לרגע שלו.

לפתע, אחד השחקנים כדרר את הכדור קרוב מדי לטומי. מהר יותר ממצמוץ, טומי מיהר פנימה וגנב אותו! הקהל התנשף כשטומי הגדיל את המגרש, הכדור דבוק לרגליו. הוא זינק שמאלה, ואז ימינה, התחמק משחקן אחר שחקן. מגן אחד ניסה לחסום אותו, אבל טומי עשה טריק שנקרא אגוז מוסקט, בעט את הכדור ממש בין רגליו של המגן ודיבר על פניו. עכשיו זה היה רק ​​טומי והשוער.

השוער חייך, וחשב שאין סיכוי שילד קטן יוכל להבקיע עליו. אבל לטומי הייתה תוכנית. הוא העמיד פנים שהוא בועט בכדור לכיוון אחד, ואז שלח אותו במהירות לכיוון השני. הכדור זינק לפינה העליונה של הרשת.

GOOOOAL!

האצטדיון התפוצץ בתרועות. המעריצים קפצו ממושביהם, מחאו כפיים וצועקים את שמו של טומי. אפילו שחקני פלמייראס היו בהלם. "האם הילד הקטן הזה בדיוק כבש עלינו?" שאלו זה את זה.

אבל טומי לא סיים. הוא כבש עוד שער, אחר כך עוד אחד, ואחר כך עוד אחד - בסך הכל ארבעה שערים! כל אחד מהם היה מדהים יותר מקודמו. הקהל לא האמין למראה עיניו. הם הריעו יותר ויותר עם כל שער, ואפילו הקבוצה השנייה התחילה למחוא כפיים לטומי.

כששריקת הסיום נשמעה, הקבוצה של טומי ניצחה 4-2, וכל ארבעת השערים הובקעו על ידי הסופרסטאר בן השש. חבריו לקבוצה הרימו אותו על כתפיהם, והקהל קרא, "טומי! טום שלי!"

אפילו שחקני פלמייראס הגיעו ללחוץ את ידו. אחד מהם אמר, "אתה מדהים, טומי! מעולם לא ראינו מישהו משחק כמוך לפני כן". טומי חייך ואמר, "כדורגל זה לא רק לנצח. זה להנות ולשחק עם הלב!"

באותו לילה, כשטומי ואמו טסו חזרה הביתה, טומי נשען על החלון, מביט בכוכבים. הוא חשב על כל האוהדים המעודדים וכמה כיף לו על המגרש. אבל מה ששימח אותו מכולם היה הידיעה שהוא עשה כמיטב יכולתו.

וכך, טומי הטיטאן הזעיר נרדם מהר, חולם על כל משחקי הכדורגל המדהימים שהוא ישחק בעתיד.