מתוך: בעניין הבערה, הוצאת הקיבוץ המאוחד

למאיה 

אֲסַפֵּר לָךְ עַל הַלֵּילוֹת הָאַחֲרוֹנִים. 
אֲנִי נִשְׁכֶּבֶת בַּמִּטָּה וְאָז 
מַתְחִילָה צִפִּיָּה לַהוֹדָעוֹת שֶׁלָּךְ 

וּכְשֶׁעֵץ הַלִּימוֹן וְרֵיחוֹ 
פּוֹרְצִים רַעֲנַנִּים מִתּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה — 

אָז הַשָּׁעוֹת קְצָרוֹת, 
אָז חַיֵּי הַנֶּצַח שֶׁל הַנָּשִׁים הַמְשׂוֹחֲחוֹת. 

אֲנַחְנוּ יְלָדוֹת, אֲנַחְנוּ נָשִׁים, 
מְשׂוֹחֲחוֹת בְּכַמָּה קוֹלוֹת עַל דְּבָרִים 
תָּמִיד בּוֹעֲרִים. 

וְכָל הַזְּמַן הַזֶּה עוֹמֵד בַּחַלּוֹן 
עֵץ הַלִּימוֹן, מְשַׁכֵּר בְּרֵיחוֹ 

כְּדֵי לִגְרֹם לָךְ לְהַאֲמִין שׁוּב בָּעוֹלָם, 
רֵיחַ מְרוֹמֵם, פְּרָאִי, 
אֱנוֹשִׁי בְּחֻצְפָּתוֹ, מֵמֵס בְּיָפְיוֹ, 
מְבַקֵּעַ אֶת הַחֲשֵׁכָה.