בינה מלאכותית עלולה לטעות. יש לוודא מידע חשוב:

1. קליטה ו-DNA הישיבתי – לכל ישיבה אופי ייחודי המשפיע על קליטת עולים; ישיבת הכותל מדגישה את המיקום והחיבור לישראלים, וישיבת שעלבים מדגישה חלוציות וחיבור קודש וחול.

2. מחוברות למקום – תנאי ראשון לקליטה מוצלחת הוא תחושת נוחות, בית וחיבור לארץ, כפי שדרש הרב חרלפ בפרושו ל"לך לך להנאתך".

3. גישות לחיבור לארץ – חיבור לארץ ישראל מתבצע בשני מסלולים: לימוד עמוק והערכה שכלית, וחוויה פיזית של יופיה ומקומותיה.

4. אינטגרציה מול שמירה על זהות – יש למצוא איזון בין שילוב עולים בחברה הישראלית לבין מתן אפשרות לשימור זהותם הייחודית ותרבותם המקורית.

5. זהות הגר והשינוי – עולה נשאר "גר" במובן החיובי, שכן הניסיון לבטל את זהותו המקורית עלול להסתיים בצורה קשה.

6. התפתחות נפרדת – בשלבים הראשונים, יש לאפשר לעולים התפתחות רוחנית ולימודית בנפרד מעבודה על שפה וחיבור לתרבות הישראלית.

7. עלייה כהחלטה יזומה – עלייה לישראל היא המעשה הטוב ביותר שאדם יכול לעשות עם חייו, וחשוב שההחלטה תהיה שלמה ורצופה.

8. משמעות ה" לך לך" – ההחלטה לעלות לארץ היא "לך לך מארצך" אמיתית, שכן כל היתר הם רק פריטים ב"כור היתוך" המזויף של תרבויות.

9. בחירת בן/בת זוג – חשוב לוודא שבן או בת הזוג שותפים מלאים לרצון לעלות ולחיות בישראל.

10. הישארות בארץ לאחר הישיבה – הדרך "הקלה" לעלייה היא להישאר בארץ לאחר הלימודים בישיבה, שכן המערכת כבר תומכת בכך.

11. הסתגלות לחברה הישראלית – יש להבין שהמעבר לארץ ישראל הוא מעבר לחברה אחרת, ולכן חשוב למצוא מנטורים ויועצים שיסייעו בניווט המערכת.

12. חלוציות רוחנית – עולים יכולים להיות חלוצים רוחניים בארץ ישראל, להביא את השליחות והייחודיות שלהם למקומות שונים.

בינה מלאכותית עלולה לטעות. יש לוודא מידע חשוב:

1. תקנת הכתובה של רבי שמעון — רבי שמעון בן שטח תיקן שכל נכסי הבעל יהיו משועבדים לכתובה, ובכך הפך את הגירושין להחלטה כבדת משקל ומנע פרידה חפוזה, בניגוד למצב הקודם בו הבעל היה יכול לגרש את אשתו בקלות.

2. גזירת טומאת כלי מתכת — רבי שמעון בן שטח גזר שכלי מתכת שנטמא, ולאחר מכן הותך ותוקן כדי לעקוף את תהליך הטהרה, "חוזר לטומאתו". התקנה נועדה למנוע דרכי קיצור ולחייב את תהליך הטהרה המלא של הזאת מי חטאת בשלישי ובשביעי.

3. שני מסלולי תיקון — קיימות שתי גישות לתיקון פגם רוחני או מעשי: דרך של הריסה ובנייה מחדש (כמו התכת הכלי), ודרך של תיקון הדרגתי וסבלני (כמו תהליך הטהרה). הרב קוק בעין איה מסביר שהדרך ההדרגתית היא הדרך היסודית והאמיתית לבניין הנפש והעולם.

4. אין דרכי קיצור בעבודת ה' — שתי התקנות של רבי שמעון בן שטח מלמדות יסוד אחד: התיקון האמיתי אינו מושג על ידי פתרונות קסם או הרס של הקיים, אלא דורש תהליך סבלני, הדרגתי ועמוק, כפי שמדגימה סדרת המעלות "תורה מביאה לידי זהירות" של רבי פנחס בן יאיר.

5. הקשר בין הכתובה לכלי המתכת — החיבור בין שתי התקנות הוא הרעיון שאין לבחור בדרך ההרס. כשם שאסור להתיך כלי טמא כדי להימנע מתהליך הטהרה, כך תקנת הכתובה נועדה למנוע מבעל "להרוס" את קשר הנישואין בקלות דעת, ומחייבת אותו לשקול את דרך התיקון והשיקום.

6. שימוש במידות שליליות לטובה — תקנת הכתובה משתמשת במידת הקמצנות הטבעית שבאדם כדי לחזק את מוסד הנישואין. החשש מההוצאה הכספית הגדולה הכרוכה בתשלום הכתובה גורם לבעל להימנע מהחלטה פזיזה לגרש, ובכך הופך יצר שלילי לכוח משמר ומייצב.

7. קדושת ברית הנישואין — ברית הנישואין היא הדבר המקודש ביותר באנושות, והיא נבנית על הסכמה ורצון הדדי ולא על כפייה. דווקא משום קדושתה, התורה התירה גירושין במקרה שאין שלום והתאמה, אך חכמים, ובראשם רבי שמעון בן שטח, פעלו כדי להבטיח שהפירוק לא ייעשה בקלות דעת.

בינה מלאכותית עלולה לטעות. יש לוודא מידע חשוב:

1. בקשת אברהם לחינוך — אברהם אבינו לא התלונן על עצם היותו ערירי, אלא על הזמן הקצר שנותר לו לחנך את בנו ולהנחיל לו את מתיקות התורה ועומקה, ולא רק את ההלכות היבשות.

2. משמעות 'מעיך' הרוחנית — הבטחת ה' לאברהם "אשר יצא ממעיך הוא יירשך" אינה מתייחסת רק ללידה ביולוגית. המעיים מסמלים בתנ"ך את עומק הרגש והמהות הרוחנית, וההבטחה הייתה לבן שיהיה יציר כפיו הרוחני.

3. תורה עריבה בחינוך — היסוד בחינוך הדור הבא הוא להנחיל לא רק ידע, אלא תורה עריבה ומלאת חיות, כפי שאנו מתפללים בברכת "והערב נא". לפי הלבוש, טעם רוחני מוסיף על טעם קודם, בניגוד לטעם גשמי המבטל את קודמו.

4. הגמל כסמל לטוב ורע — הגמל, לפי ביאור דברי הרמב"ם, הוא הדוגמה המושלמת לחיה המשלבת סימן טהרה מובהק (מעלה גרה) עם סימן טומאה מובהק (אינו מפריס פרסה). הוא מסמל את המציאות המעורבת של טוב ורע בעולם.

5. עשרת הגמלים והניסיונות — אליעזר לקח עשרה גמלים כדי לעורר את זכות עשרת הניסיונות של אברהם אבינו. ניסיונות אלו הוכיחו את יכולתו להבחין בין טוב לרע ולבחור בטוב, ובזכות זו יימצא שידוך הראוי לבית אברהם.

6. מהות הנישואין – מ"אני" ל"אנחנו" — תפיסת הנישואין ביהדות אינה מבוססת על תועלת אישית, אלא על יצירת מציאות חדשה ומשותפת של "אנחנו". יצירה זו דורשת ויתור הדדי, עבודת המידות, והתמקדות בנתינה ובניית זהות משפחתית משותפת.

בינה מלאכותית עלולה לטעות. יש לוודא מידע חשוב:

1. אחדות בונה, פירוד הורס — אחדות בעם ישראל, ובפרט בין תלמידי חכמים, מביאה להשראת השכינה בדומה למעמד כלל ישראל בבית המקדש. לעומת זאת, כפי שמסביר המר"ן, התבדלות ופירוד מהציבור דומים לבניית במה בזמן שהמקדש קיים, מעשה היוצר קדושה פרטית אסורה.

2. תורה וצבא: שיקול לאומי — בעוד שהחובה האישית להשתתף במלחמת מצווה חלה על כל אחד, על הנהגת המדינה לערוך שיקול כלל-ישראלי המאזן בין צורכי הצבא לבין הצורך החיוני בקיומו של עולם תורה. לימוד תורה אינו עניין פרטי אלא שירות לאומי לכל החיים, החיוני לרוחו ולקיומו של עם ישראל.

3. יחידי סגולה ועולם התורה — יש הכרח לאפשר ליחידי סגולה להקדיש את כל חייהם לתורה ללא הפרעה של שירות צבאי. הפסקה של שלוש שנים עלולה למנוע מהם להגיע לגדלותם בתורה, ובכך נגרם הפסד לכלל עם ישראל, הזקוק למנהיגים רוחניים גדולים.

4. אמונה מול חידושים — אין לפחד מהתפתחויות טכנולוגיות כגון בינה מלאכותית, שכן כל חידוש בעולם הוא חלק מהנהגתו של הקדוש ברוך הוא המפתח את עולמו. גישה של אמונה מאפשרת לרתום כלים חדשים לעבודת ה', תוך בחינה זהירה ונטילת הטוב שבהם.

5. התורה מול מציאות משתנה — ההלכה אינה משתנה, אך יישומה תלוי במציאות. כאשר המציאות משתנה באופן קיצוני (כמו ביכולת הרפואית לטפל בפגים), על פוסקי הדור ליישם את עקרונות התורה הנצחיים למצב החדש, מתוך הבנת רוחם של חכמים.

6. לימוד תורה לנשים כתהליך חיובי — הרצון של נשים ללמוד תורה ולהתפתח רוחנית הוא תהליך חיובי ובריא כאשר הוא נובע ממניעים של קדושה ודבקות בה'. יש להתייחס לתהליך בזהירות ובמתינות, אך אין לדכא כישרונות ורצון אמיתי לעבודת ה'.

בינה מלאכותית עלולה לטעות. יש לוודא מידע חשוב:

1. חשיבות האמירה בקידושין — הספק בגמרא (קידושין ה:) במקרה שהוא נתן והיא אמרה מלמד שהאמירה אינה רק פרט טכני, אלא רכיב מהותי במעשה הקידושין, שערכו אולי שקול לנתינת הכסף.

2. טיבם של קידושין — הדיון בסוגיה חושף שאלה יסודית: האם קידושין הם מעשה קניין טהור, בדומה לקניית שדה, או שהם כוללים גם מימד של יצירת אישות וקשר אישי.

3. גישת רב חיים מבריסק — רב חיים מבחין בין קידושין לנישואין: הקידושין הם מעשה קניין משפטי-פורמלי, בעוד הנישואין הם יצירת מציאות של חיי זוגיות ואינם פעולה משפטית באותו המובן.

4. לימוד מקידושי ביאה — ההווא אמינא בגמרא שיש צורך גם בכסף וגם בביאה לצורך קידושין, מלמדת על מודל חשיבה לפיו הקידושין אמורים להכיל הן את יסוד הקניין (הכסף) והן את יסוד תחילת האישות (הביאה).

5. האמירה מגדירה את המהות — תוספות (קידושין ז.) קובעים כי לשון האמירה ("הרי את מקודשת לי" לעומת "הרי את קנויה לי") יכולה לשנות את אופיים ההלכתי של הקידושין, מה שמדגיש את כוחה המכונן של ההצהרה.

6. חידוש אדם חשוב — דעת תוספות שבמקרה של אדם חשוב, הקידושין חלים גם כשהאישה נותנת לו כסף והוא אומר את נוסח הקידושין. דבר זה מראה כי האמירה של האיש היא הגורם המכריע, ולא בהכרח נתינת הכסף מצידו.

7. כסף כמעשה סמלי — בניגוד לקניין רגיל, הכסף בקידושין אינו נתפס כתשלום "דמים" עבור האישה, אלא כמעשה בעל אופי סמלי. לפי גישה זו, תפקיד הכסף הוא לשמש "מצע" או טקס שעליו חלה האמירה היוצרת את האישות.

8. "כסף עביד אישות" — הביטוי של רש"י (קידושין ד:) לפיו "כסף עביד אישות" (עושה אישות) ולא "כסף קונה", מסכם את הרעיון שהכסף אינו פועל כשווי-כלכלי אלא ככלי המאפשר את יצירת הקשר והגמירות דעת לקידושין.

בינה מלאכותית עלולה לטעות. יש לוודא מידע חשוב:

1. ריבוי המקורות למצווה — מצוות כיבוד הורים אינה מופיעה רק בעשרת הדיברות, אלא חוזרת בצורות שונות ובדגשים שונים בתורה, כגון חומרת העונש בפרשת משפטים, מצוות מורא בפרשת קדושים, ואיסור הביזיון והקלון בפרשת כי תבוא.

2. מורא לעומת כיבוד — יש להבחין בין כיבוד, שהוא מעשה אקטיבי של עזרה ודאגה, לבין מורא, שהוא יחס של יראה וכבוד פנימי. עיקר גדר המורא מתבטא בהימנעות מוויכוחים עם ההורים, גם כשהבן סבור שהוא צודק, כדי שלא להגיע לזלזול פנימי.

3. חומרת הביזיון בלב — איסור "ארור מקלה אביו ואמו" אינו מתייחס רק לקללה מפורשת, אלא גם לכל מעשה של ביזיון. על פי הרמב"ם והחרדים, חומרה זו קיימת אפילו על ביזיון בלב, כאשר אדם מזלזל בהוריו במחשבתו בלבד.

4. כיבוד אב רשע — קיימת מחלוקת יסודית בהלכה בנוגע לחובה לכבד אב שאינו שומר תורה ומצוות. שיטת הרמב"ם ומרן היא שחובת הכבוד והמורא קיימת אפילו כלפי אב רשע, בעוד הרמ"א פוסק בשם הטור שיש פטור ממצווה זו.

5. יסוד שיטת הרמב"ם — טעם החיוב לכבד אב רשע, לפי הרמב"ם, נובע מהעיקרון "ברא מזכה אבא". כלומר, עצם קיומו של הבן בעולם ומעשיו הטובים מהווים זכות לאב שהביאו לעולם, ולכן חובת הכרת הטוב כלפיו אינה פוקעת.

6. שותפות עם הקב"ה — חז"ל מלמדים כי שלושה שותפים באדם: הקדוש ברוך הוא, אביו ואמו. מכאן, שמי שמכבד את הוריו, כאילו מכבד את השכינה ("יקרא דשכינתא"). לעיתים קרובות, קשיים באמונה ובקשר עם הקב"ה נובעים מפגם בקשר ובכבוד כלפי ההורים.

7. סכנת ה"צעצועים" — השימוש הנרחב במכשירים הסלולריים ("צעצועים") מהווה סכנה רוחנית חמורה. הוא מוביל לביטול תורה עצום, חושף את המשתמשים לנפילות באיסורים חמורים, ובמקרים רבים גורם להרס משפחות שלמות.

8. שתי המלחמות של הדור — עם ישראל מצוי בשתי מלחמות במקביל: מלחמה פיזית נגד אויביו, ומלחמה רוחנית נגד תרבות המערב המיוצגת על ידי ה"צעצועים". הדרך לנצח היא "סור מרע ועשה טוב": להתרחק מהסכנות הרוחניות ולהגביר תורה, חסד ומסירות נפש.

בינה מלאכותית עלולה לטעות. יש לוודא מידע חשוב:

1. תורה ליישום מעשי — מהותו של מתן תורה אינה מסתכמת בלימוד בלבד, אלא ביישום הערכים והמצוות בחיי המעשה, כפי שכותב הרמב"ם (הלכות דעות) שחכם ניכר במאכלו, במשאו ובמתנו.

2. חיוב הבדלה לקטן — נשאלת השאלה האם קטן שהגיע לגיל מצוות ביום שני חייב בהבדלה, שהרי בשעת החיוב המקורית במוצאי שבת היה פטור מן התורה, וייתכן שאינו חייב בתשלומין.

3. זמן או תשלומים — בירור החיוב תלוי בהגדרת האפשרות להבדיל עד יום שלישי: האם זהו הרחבת זמן המצווה עצמו, או שמא זהו דין תשלומים בלבד על חיוב שהוחמץ בזמנו.

4. מחלוקת הראשונים באונן — המהר"ם מרוטנבורג והרי"א נחלקו לגבי חיובו של אונן שהיה פטור במוצאי שבת. השולחן ערוך פסק כדעת המהר"ם מרוטנבורג, שחייב להבדיל למחרת, ומכך משמע שסובר כי זהו זמן המצווה.

5. סתירה בשולחן ערוך — על אף פסיקתו בעניין אונן, בסימן רצ"ט פסק השולחן ערוך שרק מי ששכח יכול להבדיל עד יום שלישי – לשון המרמזת על דין תשלומים, וזו סתירה לכאורה לפסיקתו הקודמת.

6. דיוק בדברי הרמב"ם — הרמב"ם (הלכות שבת כט, ד) מדייק בלשונו ומחלק בין "מבדיל למחר" לבין "מבדיל והולך עד סוף יום שלישי", ובכך רומז לשתי הגדרות זמן שונות.

7. שני שלבים בהבדלה — הפתרון לסתירה הוא שיש לחלק את זמן ההבדלה לשניים: יום ראשון הוא המשך זמן המצווה המקורי ("ויהי ערב ויהי בוקר"), ואילו הימים שני ושלישי הם זמן לתשלומים בלבד.

8. קידוש החול — מעבר לדיון ההלכתי, עניינה של הבדלה מבטא את היכולת להבחין בין קודש לחול, וחשוב מכך, לקחת את הקדושה ולהכניסה אל תוך חיי החול, ובכך לקדש שם שמיים.

בינה מלאכותית עלולה לטעות. יש לוודא מידע חשוב:

1. שותפות עם הקב"ה — מצוות כיבוד הורים מבוססת על מידת הכרת הטוב, שהיא גם יסוד עבודת ה'. על כן, כאשר אדם מכבד את הוריו, "מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכיבדוני".

2. לא רק הלכה יבשה — הפסיקה ההלכתית מהווה תשתית בלבד. כפי שהדגים הרב שלמה זלמן אויערבאך, יש לשקול את ההשלכות העתידיות על הקשר המשפחתי ושלום הבית, ולעיתים יש להחמיר מעבר לשורת הדין כדי למנוע נזק עתידי.

3. גבולות המצווה — הגמרא (יבמות ה:) קובעת כי חובת כיבוד הורים נדחית מפני מצוות אחרות, בין דאורייתא ובין דרבנן, על פי הכלל "כולכם חייבים בכבודי".

4. מחלוקת רש"י ותוספות — עיקר הדיון נסוב אודות בקשות הורים הנוגעות לחייו הפרטיים של הבן ולא להנאתם הישירה.

א. לפי רש"י, חובת הציות קיימת גם בדברים שאינם להנאת האב כלל. זאת משום שמורא היא חובה נפרדת מכיבוד, ועניינה בתיקון מידותיו של הבן.

ב. לפי תוספות והריטב"א, החובה לציית חלה רק בדברים שיש בהם הנאה או צורך של ההורים. בדברים הנוגעים לחיי הבן בלבד, אין הוא חייב לשמוע להם.

5. שיטת הביניים של הרשב"א — הרשב"א מציג דרך שלישית: יש חובה לציית להורים גם בדברים שאין להם הנאה, אך יסודה הוא למנוע זלזול בכבודם. לכן, אם הבן פועל מתוך מניע ערכי (כמו הידור מצווה) ולא מתוך התרסה, אין בכך זלזול והחובה אינה חלה.

6. מורא ללא מחילה — ישנה מחלוקת האם הורה יכול למחול על כבודו. בעוד שבכיבוד הדבר אפשרי, יש פוסקים, ובראשם הרב חיים קניבסקי, הסוברים שבדין מורא אין מחילה, כיוון שהיא חובה המוטלת על הבן ואינה רק זכות של האב.

7. הכרעת "עשה לך רב" — המורכבות ההלכתית והשלכותיה המעשיות על חיי המשפחה מחייבות פנייה אישית לרב בכל מקרה ומקרה. אין לפסוק הלכה למעשה על סמך הלימוד הכללי, אלא יש לדון בכל שאלה לגופה עם מורה הוראה.

בינה מלאכותית עלולה לטעות. יש לוודא מידע חשוב:

1. עדי קיום ולא עדי ראיה — תפקידם המרכזי של העדים בקידושין אינו רק לדווח על מה שראו (עדי ראיה), אלא להוות חלק מהותי היוצר ומקיים את המעשה מבחינה הלכתית-משפטית; הם עדי קיום.

2. עד פסול מבטל את הכת — ההלכה הקובעת כי נוכחותו של עד אחד שאינו כשר לעדות (כגון קרוב משפחה) בתוך קבוצת עדים (`כת עדים`) פוסלת את כל העדות כולה (מכות ו.). הלכה זו מעוררת קושי גדול לגבי תוקף קידושין הנערכים בנוכחות קרובי משפחה.

3. החידוש של הריטב"א — הריטב"א מבאר כי בשונה מרוב העדויות הנידונות בבית דין, עדות הקידושין מתקיימת ונקבעת בשעת המעשה עצמה. לפיכך, הימצאות עד פסול במעמד החופה פוגעת ישירות בתוקף הקידושין, שכן היא פוסלת את "בית הדין" המאולתר של המעמד.

4. תפקיד אמירת "אתם עדיי" — על פי הראש, ההכרזה "אתם עדיי" איננה מינוי גרידא, אלא פעולה משפטית המייחדת ומבודדת את העדים הכשרים מכל שאר הנוכחים. בכך היא יוצרת למעשה כת עדים כשרה ונפרדת, הפותרת את בעיית הימצאותם של קרובים ופסולים במעמד.

5. שליח שנעשה עד — הגמרא בקידושין (מג.) דנה בשאלה האם שליח לקידושין יכול לשמש גם כעד. ההווא אמינא (המחשבה הראשונית) בגמרא, לפיה נדרש מינוי מפורש ("אתם עדיי") כדי להכשיר את השליח כעד, מלמדת על הצורך להגדיר באופן ברור את תפקידם של העדים כעדי קיום.

6. שווי הפרוטה בטבעת — המנהג שהביא הרמ"א לשאול את העדים אם הטבעת שווה פרוטה, אינו נועד לבחון את בקיאותם. מטרתו היא להגדיר בפני הכלה והעדים את בסיס הקידושין כמעשה קצוב ומוגדר של שווי פרוטה, ובכך למנוע בעיות של מקח טעות או חוסר הגדרה בערך הקניין.

7. הגדרת מעשה הקידושין — תפקידם העליון של העדים הוא להגדיר את פעולת נתינת החפץ כמעשה קידושין רשמי, ולא כמתנה בעלמא. הם אלו שהופכים את הפעולה הפיזית לאירוע בעל תוקף הלכתי מחייב, ובכך למעשה "מקימים את הדבר".

---

בינה מלאכותית עלולה לטעות. יש לוודא מידע חשוב:

1. שתי רמות במרד — הגמרא מבחינה בין שני סוגי 'מורדת': האחת היא `בבעינא ליה ומצערנא ליה`, שבה היא משתמשת באישות כמנוף להשגת דברים, והדין הוא שפוחתים מכתובתה. השנייה היא הטוענת מאיס עלי, שטוענת לדחייה מוחלטת מהבעל ומוכנה לוותר על כתובתה.

2. מחלוקת הרמב"ם והרא"ש — בטוענת 'מאיס עלי', הרמב"ם פוסק שכופים את הבעל לתת גט מיד, "שאינה כשבויה שתיבעל לשנוא לה". לעומתו, רבנו תם והרא"ש חולקים בחריפות וסוברים שאין כופים, מחשש שהאישה "נתנה עיניה באחר" ויגרם גט מעושה הפוסל את הגט ועלול להביא לממזרים.

3. אמתלא מבוררת — ר' חיים מוולוז'ין (בחוט המשולש) מחדש כי כאשר טענת ה'מאיס עלי' מגובה באמתלא מבוררת, כגון שהבעל רימה אותה או שהוא אדם רע מעללים, יש מקום לסמוך על שיטת הרמב"ם ולכפות את הגט, שכן החשש של רבנו תם אינו קיים במקרה זה.

4. חיוב מזונות ככפייה — כדרך מעשית לאכוף גירושין במקרים הראויים לכך, גם כשנמנעים מכפייה ישירה, ניתן לחייב את הבעל במזונות מעוכבת. חיוב זה אינו נובע מדין מזונות אישה רגיל, אלא כקנס על כך שהוא מעכב את הגט בניגוד לחיוב בית הדין.

5. שלוש דרגות ב'מאיס עלי' — הרב קוק מציג הבחנה משולשת בטענת 'מאיס עלי':

א. טענה שקרית, שדינה ברור.

ב. מאיסות סובייקטיבית אמיתית, שבה חלים דיני הרא"ש והאישה מפסידה זכויותיה.

ג. מאיסות אובייקטיבית, כשהבעל הוא רם מעללים וכל אישה הייתה מואסת בו. במקרה זה, אף אם לא כופים את הגט למעשה, האישה נחשבת אנוסה ואינה מפסידה את זכויותיה, ויש לחייבו במזונות.