בואי אני אספר לך מה קרה. כשהתחתנתי, החלטנו אני ובעלי לא להישאר ביגור. ואז עברנו הנה לציפור, כי היה פה דוד שנתן לנו חדר. אבל יגור לא קיבלה את זה שאני עזבתי. וזה היה בצנע, והם לא רצו לתת לי בגדים כשהייתי כבר עם ילד בן שנה.

ואז שני דברים. מצד אחד, אבא נורא כעס והוא עזב את יגור, ועבד בשל ילדים משהו, באיזה פנימייה או משהו, תקופה קצרה. מצד שני, היה בדיוק ועידת הקיבוץ המאוחד בגבעת השלושה. ואז בר יהודה שמע על כל הסיפור והוא אמר ללובה. הוא היה אז המזכיר של יגור והוא החליט לא לתת לי כלום. הוא כעס כי הוא הכיר מקפריסין, הם היו שניהם שליחים בקפריסין. הוא היה מטעם המפלגה והוא מטעם הפלמ”ח, והם הכירו. והוא החליט לא לתת לילד שום דבר, בקושי איזה חיתול או משהו.

ואז כשבר יהודה שמע את זה, הוא נתן להם על הראש, ואמר להם שהוא חייב אותם לתת לנו משהו, איזה כמה סמרטוטים. זה בדיוק ככה היה. אבל מכיוון שבעלי עבד באגד והיו לנו פה חברים, אז לאחד החברי אגד היה לו חנות לבגדים, וקניתי בנקודות, אז היה נקודות. ובאתי ליגור ופתאום רואים שהתינוק לבוש כל כך יפה.