בתור ילדה, אני היה לי ילדות מאוד מבחינתי שעכשיו אני רואה את זה, מצוינת. כרמלה הייתה ראשונה שנולדה ביגור. אבל אחר כך הגיעו ילדים בוגרים ממנה למרות שהיו באותו מחזור.

היה מעט מאוד ילדים. היה עמוס וצבן, ואריה אחר כך הגיע. אריה הגיע הרבה יותר מאוחר. ומרים. הדר היה. הדר היה. גלבוע, שהגיע הרבה יותר מאוחר. גלבוע היה בן דוד שלי. הם הגיעו מירושלים.

הגיעו גם מפולניה דרך אגב. כמה משפחות עם ילדים, ואחד או שתיים היו בגיל שלנו אז הם נכנסו לכיתה. 11, 12.

אבל שלנו הייתה כיתה יותר קטנה.

אנחנו היינו שמונה בכיתה. 11, 12 כשהגיעו הילדים מגרמניה ומפולניה.

ומבחינת תרבות זה היה כל כך מיוחד. עשינו הצגות, והיה לנו גם את יהודה שרת. ככה שמבחינת תרבות וגם היו מופעים ליגור עצמה, כל האמנים הכי גדולים באו ליגור. הצגות היו ביגור של הבימה. הקאמרי עוד לא היה אז, אבל הבימה. ואוהל. ואת הוברמן. על הוברמן היה צריך את כל הפרות להרחיק מיגור שלא יפריעו.

אז רק רגע הסיפור על רובינא.

שהיו עושים כל מיני מופעים ביגור, לא רצו שכל הסביבה תבוא. ואז היו סוגרים את השער עם שומר שיהיה מסודר. הגיעה הצגה של הבימה, סגרו את כל השערים מסביב, ואחד בשם טורץ עמד והיה שוער בשער. ולפני ההצגה מגיעה אחת ורוצה להיכנס. אז הוא אומר לה אי אפשר. אתה יודע מי אני? אני חנה רובינא. ואני דוד טורץ.