הרב הראה שמתנות הכהנים בפרשיה הראשונה הן לא רק מתנות, אלא פעולה כנציגי המקדש. מנגד, בפרשיה שלאחריה המתנות הן שכר על העבודה במקדש. הרב גם השווה בין הכהנים במצרים שהיו היחידים שקיבלו אוכל ולא היו משועבדים למלך, לבין הלויים שלא קיבלו נחלה. שכר הכהנים והלויים הוא פחות מנחלה, בניגוד לקרח ועדתו שטענו שהשררה היא לטובתם.