הרב הראה את ההבדלים בין המלחמה באמורי למלחמה באדום, והציע שהם נובעים מכך שאדום הם קרובי משפחה. לאחר מכן הרב השווה בין התיאור בספר במדבר לתיאור בספר דברים. כתוצאה מכך, הוא הציע שבספר במדבר אין עניין לכבוש את עבר הירדן המזרחי, מכיוון שהוא אינו חלק מארץ כנען. וכן, שהתיקון בשנה הארבעים בבמדבר הוא עצמאות העם.

את הפער בין רשימת המסעות לאחר נחש הנחושת לרשימה בתחילת פרשת מסעי הרב הסביר בכך שהרשימה כאן גיאוגרפית. היא מדגישה את המעבר מסביב למואב, המסביר את הלגיטימציה בכיבוש סיחון. בעזרת הפערים בין שירת הבאר לשירת הים, הרב הראה את תהליך חילוף ההנהגה והפחתת הניסים המצוי בפרקים הללו.

דף המקורות - https://drive.google.com/open?id=1YMAFpoFLgOY2dWBXv74Z41qtF3w61tMb

הרב השווה בין המלחמה בכנעני ובין המלחמה בעמלק, והראה שכאן עיקר הפעולה נעשתה על ידי העם ולא על ידי משה. בסיפור נחש הנחושת, העם מתלונן על כך שה' לא משגיח עליהם, והעונש הוא שה' לא משגיח עליהם. התיקון אינו חזרה להשגחה הקודמת, אלא מעבר להשגחה מוחשית יותר.

הרב הקביל את הסיפור לחזרתו של יעקב מארם, והסביר שמשה ניסה להזכיר את ההיסטוריה וההבטחה ה-לוהית, אך תזכורת ההיסטוריה היא היא זו שעוררה את כעסם של האדומים. הרב גם הקביל את הדיבור על יציאת מצרים למקרא ביכורים ונאום יהושע שגם בהם היא מוזכרת.

אמנם זו נראית תלונה רגילה, אך זהו הסיפור של החלפת ההנהגה. בניגוד לשאר התלונות בחומש במדבר, אין עונש לעם. הרב השווה בין מי מריבה למסה ומריבה בחומש שמות, והדגיש את ההבדלים. הרב הציע שהחטא היה כעס על העם, שהראה שההנהגה אינה מתאימה לדור החדש.

הרב העביר שיעור פתיחה לשנה ה-40. הרב הסביר מדוע לאחר פרשיית הפרה האדומה יש מעבר לשנה הארבעים, או לסוף המסע. הרב הציע שמות המנהיגים הוא כחלק מההגעה לארץ שבה תהיה הנהגה אחרת. כמו־כן, גם הפסקת המתנות הניסיות קשורה להגעה הקרובה לארץ.

הרב הציג את הפרשיה כמסמלת את תהליך ההיטהרת של העם מהדור הקודם. בתהליך יש חיטוי של המשכן ושל האנשים, כמו בתהליך כניסת הכהן הגדול לקודש הקודשים המתואר בפרשת אחרי מות. תהליך הפרה דומה גם לטהרת המצורע. הרב גם התייחס לטיעונים השונים ביחס להתלבטות האם זהו קרבן.

הרב הראה שמתנות הכהנים בפרשיה הראשונה הן לא רק מתנות, אלא פעולה כנציגי המקדש. מנגד, בפרשיה שלאחריה המתנות הן שכר על העבודה במקדש. הרב גם השווה בין הכהנים במצרים שהיו היחידים שקיבלו אוכל ולא היו משועבדים למלך, לבין הלויים שלא קיבלו נחלה. שכר הכהנים והלויים הוא פחות מנחלה, בניגוד לקרח ועדתו שטענו שהשררה היא לטובתם.

מסקנת העם לאחר סיפור קרח היא שהקדושה זה מסוכן. בהתאם, ה' מצווה על מעגלים מתרחבים של הגנה על העם מקדושת המשכן. הגנה זו היא גם תגובה לקרח, שטען שכלל העם קדוש ויכול להגיע למשכן, כמו הציווי על דרך הכניסה לקודש הקודשים לאחר מות נדב ואביהו. גם יחסי הכהנים והלויים מתחדדים, כך שברור שהלויים הם תחת הכהנים.

הרב הראה שמבחן המטות דומה למבחן המחתות, והסביר שהמבחן השני הראה את הבחירה החיובית באהרן, בניגוד למבחן הראשון ששלל את המתחרים. במבחן הזה הוכח שהקרבה לקדושה יכולה להיות טובה כאשר היא מושגת בצורה הנכונה. בסוף השיעור הרב השווה את מקל השקד למקל השקד של ירמיהו, והראה את הדומה והשונה.