
Sign up to save your podcasts
Or


הרב בני לאו יחד עם אשת החינוך ד"ר מירי שליסל, ועמרי עמירם מנהל בי"ס שק"ד דרכא, עוסקים בפרק 11 של ההסכת "קריאת כיוון" במערכת החינוך - בסיס לעתידה של כל חברה. מערכת החינוך מעניקה לתלמידים את ההזדמנות להתפתח באינטראקציה עם בני גילם, רגשית וחברתית; להיפגש עם מבוגרים משמעותיים המהווים דוגמה אישית; לעצב את זהותם ותפיסת עולמם מתוך לימוד, התמודדות ועשייה; לרכוש ידע, אהבת הדעת ויכולות לימוד שילוו אותם לאורך חייהם כבוגרים. בזמנים של מורכבות וקשיים, מתחזקת ביתר שאת ההבנה שהחינוך הוא תשתית מרכזית, ומורים איכותיים הם רכיב קריטי בחינוך התלמידים. במיוחד הדברים אמורים בחינוך השואף להגשמת אתגר השילובים בין אמונה, מחויבות ופתיחות. ולפיכך חשוב לנו, כחברה אמונית וערכית, לחזק את המערכת החינוכית שלנו, להצמיח בה מורים משמעותיים ולעגן את יסודותיה.
להלן העקרונות שבהם נתמקד בקידום החינוך בקהילתנו: "כל ישראל ערֵבים" – בית הספר יהיה מקום של מפגש בין עולמות מגוונים המאפשר ללומדים להתפתח לצד חברים וחברות דומים להם ושונים מהם. בית הספר יעניק ללומדים תחושת קשר, ביטחון ושייכות, ומתוך כך יוכלו הלומדים להכיר את עצמם ולגבש את זהותם. בבית הספר יבוא לידי ביטוי ייחודם של כלל תלמידיו (תפיסתם הדתית, יכולותיהם הקוגנטיביות, כישרונותיהם ואישיותם) והללו ירכשו אחריות חברתית, יכולת פעולה וכלים להתמודדות עם מציאות החיים בהווה ובעתיד.
"אהבת תורה ויראת שמיים" – בית הספר יחנך לאמונה, אהבת ה' וקיום התורה ומצוותיה כדרך חיים, מתוך יחס של כבוד למגוון המנהגים והמסורות של כל הלומדים. בית הספר יאפשר ללומדים להכיר מגוון של דמויות מופת, ולפגוש מנהגים ברוח מסורות שונות. בית הספר ישאף להביא לתלמידיו מגוון של קולות חינוכיים וחוויות רוחניות, שיאפשרו לכל אחד ואחת מהם נקודת חיבור ושייכות עמוקה לתורה. דרכי לימוד התורה וקיום המצוות בבית הספר יתבססו על בניית מעורבות ומחויבות של הלומדים לעולם הקודש, ויהוו בסיס לעיצוב זהותם הרוחנית והמעשית גם יחד. בית הספר יציע מגוון מסגרות העשרה תורנית מעבר ליום הלימודים, על מנת לאפשר העמקה בדרכים שונות, למעוניינים בכך.
"ראשית צמיחת גאולתנו" – בית הספר יחנך באופן אקטיבי לאזרחות טובה ומחויבות למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, מתוך כבוד ואמפטיה לאוכלוסייתה המגוונת, היהודית והלא יהודית כאחד. במקביל יעסוק בית הספר בהכרת מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, ויחנך לשיח מתמשך ומכבד עם יהדות התפוצות, על מגוון זרמיה.
"ללמוד וללמד" - חשיבות הלמידה כערך ורצינותה יבואו לידי ביטוי הן בלימודי הקודש והן במכלול תחומי הלימוד: הומניסטיקה, מדעים ואומנויות. חוויית הלמידה תיבנה על רלוונטיות ומשמעות, תעודד את הלומדים לחשיבה, בחירה, סקרנות ויוזמה, ותדרבן אותם להכיר בכישרונותיהם ולהגיע למיצוי יכולותיהם. האתגר הלימודי בבית הספר יותאם לצורכי הלומדים בו, מצטיינים ומאותגרים כאחד, והלמידה הבית־ספרית תוערך בדרכים מגוונות.
"זכר ונקבה ברא אותם" - בית הספר יצמיח אנשים ונשים בעלי זהות ותודעה, כאשר האתגרים והציפיות מן הבנים והבנות יפתחו לפניהם עולמות והזדמנויות שוויוניות. במיוחד יושם דגש על שותפות מלאה ומאתגרת של בנות בתחום הקודש. בית הספר יאפשר בגילי היסודי להתחנך בכיתות מעורבות המעניקות יתרונות חברתיים, פסיכולוגיים וחינוכיים ללומדים. בהמשך הדרך, יש לאפשר להורים לבחור לחנך את ילדיהם, בהתאם להשקפתם, במסגרות נפרדות ומעורבות, הפועלות לאור אותם עקרונות. בית הספר יעסוק בהיבטים של צניעות וקשרים בין בנים ובנות, ממקום של כבוד, היכרות והערכה הדדית.
"כולנו רקמה אנושית" - שלושה שותפים בתהליך הצמיחה: בית הספר, הבית והקהילה. בית ספר יפעל באווירה משפחתית־קהילתית, יסייע לתלמידים לפתח את עולמם ואת זהותם מתוך שיח בין שלושת המעגלים הללו, הדומה והשונה ביניהם, ויחזק את תחושת השייכות, האחריות ההדדית והאכפתיות. בית הספר יעודד את התלמידים להיות שותפים משמעותיים בפעילות בתנועות הנוער ובפעילות התנדבותית וחברתית מחוץ לבית הספר.
היבטים מנהליים - המערכת הציבורית של החינוך הדתי תפעל כחינוך ציבורי פתוח לכול, ומחויב לכללי התחרות ההוגנת בין מוסדות, הכוללים אחריות לכלל התלמידים, שקיפות והגינות תקציבית, וקיומה של אכיפה. יוקפד על מתן מענה לגוונים השונים בהתאם לרצון מרבית ההורים, תוך הקפדה על יתרון גודלו של המוסד, מניעת פיצולים, פיקוח על תשלומי הורים ואחריות לכלל. החינוך הדתי יתוקצב בשווה לשאר מערכות החינוך הממלכתיות, אשר יתועדפו יחדיו על פני מערכות חינוך שאינן ציבוריות.
Music by GP-Music from Pixabay
See omnystudio.com/listener for privacy information.
בפרק 12 של ההסכת "קריאת כיוון" משוחח הרב בני לאו עם היוצר נצר לאו ועם ד"ר שרה עברון על תפקיד התרבות בימינו. ברבות השנים היטשטש השילוב בין הרעיונות הלאומיים, הדתיים והאוניברסליים, שאפיין את רוח הציונות הדתית. תרבות ויצירה מהוות הזדמנות לחידוש רוח זו, תוך איחוד המסורת היהודית והזהות הציונית בעולם מודרני ואוניברסלי. לעומת ביסוס רוחני הגותי המציב עקרונות ברורים, יצירה ותרבות מייצרות שפה פנימית התומכת את הרוח באופן מתפתח. יצירה ציונית־דתית משלבת עולמות רעיוניים בהרמוניה, תוך ספיגה ממקורות יהודיים (התנ"ך, הספרות הרבנית, הפילוסופיה היהודית), היסטוריה (תולדות עם ישראל ומדינת ישראל), תרבות מודרנית (פרוזה, שירה, קולנוע, תיאטרון, ציור) ואתגרים עכשוויים (מודרניזציה, חילון, ריבוי זהויות).
בעידן המודרני, התרבות עוברת שינויים ניכרים בשל התפתחות טכנולוגיות חדשות, גלובליזציה ותרבות פופולרית. שינויים אלה מציבים אתגרים אך גם הזדמנויות. יש ללמוד מגישתם הרציונלית של הדורות המייסדים של הציונות הדתית ותנועת הקיבוץ הדתי בפרט, ולהשתמש בהזדמנויות אלו לטובת המטרה הכוללת. כדברי הרב קוק: "על כל דור ללמוד את דרכי השימוש המשפיעות על הדור". באמצעות טכנולוגיות חדשות, שיתופי פעולה בינלאומיים ופתיחות לזרמים תרבותיים מגוונים, אפשר לחזק את התרבות שמקורה בחברה הדתית־לאומית ולהנגיש אותה לקהל רחב יותר. וכבר כתב חיים נחמן ביאליק: "אם נצליח, ע"י יצירת ערכים חדשים ומפעלי־תרבות, לעורר בלב העם את רגש הכבוד כלפי אלה שהביאו את כוחו לידי גילוי – יבואו אלינו גם אלה שעמדו עד כה מרחוק בשוויון נפש".
האפשרות של היצירה והתרבות לבסס את הבניין שעליו אנו בונים את זהותנו הלאומית והדתית היא דרמטית. עלינו לגדל יוצרים, מוסדות תרבות והזדמנויות ליצירת רוח וביסוסה. הרוח לא נוצרת מתוך התגייסות אלא מתוך חידוד ערכים ועיבוד זהותי־חברתי עמוק, ופעולתה בשירות האקטואליה היא פעולה טבעית של צמיחה, כדשן מיטיב המאפשר את נביטת הזרע.
הפעולות הבאות תסייענה למימוש הרעיונות הללו. חידוד רעיונותיה וערכיה של תנועת הציונות הדתית הקלאסית: כנסים, מאמרי דעה, הרצאות ואמצעים נוספים המבהירים את רעיונות התנועה לציבור הרחב. תמיכה ביצירה מקורית: קרנות תמיכה ביוצרים, פרסום מיזמי תרבות, קיום תחרויות והענקת פרסים, וביסוס מרחבים ייעודיים וחממות ליצירה מקורית. עידוד צריכה תרבותית: חשיפה ציבורית לעולמות תרבות ויצירה, ועידוד צריכה נכונה של תרבות. במות נרחבות ליצירה בכלי התקשורת, סיורים ומפגשים עם יוצרים ויוצרות.
חינוך תרבותי: עידוד לימודי אומנות והטמעת ערכים של תרבות יהודית וציונית. קיום כנסים מחקריים בתחומים אלו, עידוד יצירתיות וחשיבה ביקורתית. שיתופי פעולה: יצירת שת"פים עם גורמים תרבותיים מחוץ לציונות הדתית - בישראל ובעולם - קיום אירועים משותפים, תוכניות דעת משולבות, והחלפת ידע וניסיון.
פתיחות וקבלת האחר: טיפוח סובלנות וקבלת האחר, עידוד שיח פתוח והנגשת תרבות דתית־לאומית לקהלים מגוונים וחדשים. יש להדגיש כי המדדים לביצוע דרכי הפעולה מבוססים על ערכים ולא על פרמטרים סוציולוגיים. השאלה אינה הרקע הספציפי של היוצר, אלא האם היצירה שואבת מערכי התנועה הקלאסית ומרחיבה אותם.
אתגרים והתמודדויות
ההלכה היא מרחב בעל גבולות, ויצירה שואפת לחופש. בתוך המתח הזה, יצירה ציונית־דתית צריכה לפעול בהרמוניה עם הגבולות ההלכתיים והחברתיים הקיימים, כך שלא יהוו משוכות בלתי עבירות אלא זרזים לעומק, משמעות ועניין. ביטוי מוצלח של המתח הזה ביצירה הוא ביטוי מוצלח למהותה הבסיסית של הציונות הדתית. ניסוח של התרבות הציונית־דתית במונחי ערכים ולא במונחים סוציולוגיים יאפשר פריחה רוחנית במסגרת של ריבוי זהויות. הרוח הציונית־דתית צריכה לשאוף להוסיף אור בעולם, לזהות ולעקור נגעים של גזענות ואלימות, ולהצמיח נטעים טובים. ליצירה יש מטען אנרגטי עוצמתי, וביכולתה לפעול פעולה בעולם. עלינו לכוון את הכוחות הללו לנתיבים חיוביים של יצירה וצמיחה.
המלצות נוספות בתחום הן הקמת פורום רחב לדיון בנושא התחדשות רוח הציונות הדתית, וגיוס משאבים לטובת חינוך וצריכת תרבות ברוח זו; עידוד מחקר אקדמי, סדנאות וכנסים בנושא רב־תרבותיות ודיאלוג בין־דתי, וכן חילופי סטודנטים בין מוסדות לימוד דתיים וחילוניים בתחום התרבות. העתיד של התרבות הדתית־לאומית נתון בידינו. התחדשות הרוח הציונית־דתית היא תהליך חיוני וחשוב. תרבות ענפה ותוססת תורמת לחיזוק הזהות הקהילתית, ומשמשת כלי חינוכי וערכי. באמצעות חיזוק מקורותיה, התמודדות עם אתגרים עכשוויים ופעילות במגוון תחומים, אפשר לקוות שרוח הציונות הדתית תמשיך להיות רלוונטית ומשפיעה בחברה הישראלית.
Music by GP-Music from Pixabay
See omnystudio.com/listener for privacy information.
בפרק 13 של ההסכת "קריאת כיוון" משוחח הרב בני לאו עם כרמית פיינטוך ועם הרב שי נווה על תורה ותפילה כחלק מחיי קהילה. הקהילה הציונית־דתית ניצבת בפני הזדמנות היסטורית: הגשמת חזון התורה והנביאים במלוא עוצמתו בכל תחומי החיים. אנו קוראים להרחבת גבולות הקדושה והעשייה הקהילתית אל מרחבי החיים כולם - בעבודה, ביחסים החברתיים והבין־אישיים, בכלכלה ובחסד, בחקלאות, באומנות ובתרבות. כל קהילה ויחיד מעצבים את זהותם, את מערכות הערכים, הנורמות ומידת האינטנסיביות שלהן, באופן תהליכי, מקומי ואישי. עם זאת, אנו מניחים פה כמה עקרונות מנחים שאנו קוראים להביא בחשבון ולפעול לאורם. כמה עקרונות מנחים אותנו.
תורת חיים מקיפה: יישום ערכי התורה בכל היבט של חיינו - מהתנהלות עסקית ומקצועית ועד יחסי שכנות, מעיצוב סביבתי ואקולוגיה ועד מעורבות חברתית, תרבות ואומנות. קהילה כמנוע שינוי: אירועי השנים האחרונות הזכירונו עד כמה קהילה מקומית משמעותית לחוסנו של היחיד ולחוסנה של החברה. יציאת האדם מד' אמותיו וגילוי פני שכינה בפני הזולת. אנו קוראים להגביר את הקהילתיות ואת היותה מרכז לרוח ולמעש, להשקיע בפיתוח מודלים קהילתיים מקצועיים המאפשרים מעורבות פעילה של כל חבר וחברה בכל גיל, ולעודד יוזמות קהילתיות בכל תחומי החיים. נכון להכניס קורסים והשתלמויות מקצועיות, קרן ליוזמות קהילתיות מקומיות, "קהילות שליחות" ועוד.
שוויון מגדרי: קידום שוויון בין גברים לנשים בכל תחומי החיים הקהילתיים, כולל בהנהגה, בלימוד תורה, ובכל תפקיד ומשרה, פורמליים ולא פורמליים. קהילה בטוחה, פתוחה ומכילה: יצירת מרחב בטוח המכבד מגוון דעות, רקעים ורמות דתיות, תוך שמירה על זהות הקהילה הייחודית. קיום "שולחנות עגולים" לדיון בנושאים מורכבים, חינוך לסובלנות, הקמת בתי מדרש בתוך הקהילה, הזמנה אקטיבית של ה"שוליים" החברתיים, כגון דתל"שים וכדומה, לתוך אירועים מותאמים.
מנהיגות רבנית קהילתית: טיפוח רבנות קהילתית המשלבת מומחיות תורנית מגוונת עם מודעות וכלים קהילתיים משתפים, כישורי מנהיגות מודרניים ורגישות חברתית. יש להדגיש כי הרב מחויב לקהילה, לאופייה, לערכיה ולמסורותיה. הקהילה היא המעסיקה של הרב או הרבנית. חשוב לציין שלא כל הקהילות מתאימות להנהגה של רב או רבנית כדמות בודדה, ובהחלט יש לשקול הקמתו של גוף וולונטרי או מקצועי המורכב מכמה נציגים שימלאו את "הפונקציה הרבנית".
תורה ותפילה מחוברות לחיים: פיתוח לימוד תורה ותפילה המשלבות את מציאות חיינו עם עומק המסורת, המתייחסות לחיים ומרוממות אותם. אפשר להתקדם ב"עבודה שבלב" באמצעות הכנה לתפילה, הכנסת ניגונים וריקוד, השקטה, סדנאות ולמידה. גם גיוון ושילוב של נוסחי התפילה השונים עשויים להגביר תחושת חיבור. כשם שפרצופיהם שונים, כך גישותיהם לתפילה ולתורה, ויש לאפשר את המגוון.
יצירתיות רוחנית ותרבותית: עידוד חדשנות בביטויי היהדות - מוזיקה, אומנות, ספרות, מדיה וטקסים חדשים המשקפים את רוח התקופה והזהות הישראלית המתחדשת. מעורבות חברתית: הובלת צדק חברתי, שמירת הסביבה וחיזוק הסולידריות בחברה הישראלית כולה. יש לשקול הקמת "קרן צדקה קהילתית" לתמיכה במשפחות נזקקות, אימוץ קהילות או יחידים הזקוקים לחיזוק וכדומה. דיאלוג בין־קהילתי: יצירת גשרים עם קהילות וזרמים אחרים בישראל ומחוצה לה, מתוך אמונה כי שיח פתוח ושוני מעשיר את כולנו. זאת על ידי יוזמות משותפות, מפגשים חד־פעמיים או מתמשכים, אירוח הדדי וכדומה. להיות "קהילה בתוך קהילות".
דור ההמשך: שיתוף הצעירים בקהילה תוך התייחסות לסגנון ולצרכים שלהם, ועידוד מעורבותם בחיי הקהילה. הדור הצעיר הוא מהנמענים המרכזיים של כל העשייה הקהילתית, הוא ההמשכיות, הצמיחה והעתיד.רשת קהילות לומדת: יצירת רשת של קהילות דתיות־ציוניות הלומדות זו מזו, משתפות ידע וניסיון, ומפתחות יחד מודלים חדשניים של חיים יהודיים. חזון זה מציב אתגר משמעותי בפני הקהילה הדתית־ציונית. אנו קוראים לכל חברי הקהילה - נשים וגברים, צעירים ומבוגרים, רווקים ובעלי משפחות, על כל הרצף ההלכתי והקהילתי - להתגייס למשימה ההיסטורית של בניית קהילות חיות ותוססות המגשימות תורת חיים מלאה במדינת ישראל.
שילוב בין מסורת לחדשנות, בין אמונה למעשה ובין הפרט לכלל, בין מחויבות הלכתית לקשב אנושי, בין מחויבות דתית למעורבות חברתית - יעמיד יהדות וקהילה שהן השראה, מודל של חיים יהודיים רלוונטיים, ובעזרת ה' נממש את ייעודנו כ"ממלכת כוהנים וגוי קדוש" ונתרום תרומה משמעותית לחברה הישראלית ולעם היהודי כולו.
Music by GP-Music from Pixabay
See omnystudio.com/listener for privacy information.
הרב בני לאו, ד"ר שרה עברון, הרבנית דבורה עברון והרב יצחק בן דוד משוחחים בפרק 14 של ההסכת "קריאת כיוון" בתפקיד הרבנות בימינו. לאורך הדורות תפקיד הרב פשט ולבש צורות רבות. עם השיבה לארץ, וביתר שאת עם קום המדינה, התעצבה הרבנות הראשית בארץ ישראל כגוף ממלכתי האמון הן על מערכת בתי הדין הרבניים הן על כלל שירותי הדת במדינת ישראל. חזון מקימיה אף שאף לכך שהרבנות הראשית תתפוס מקום של כבוד במערך ההנהגה הלאומית של מדינת ישראל. לצערנו, חזון זה רחוק ממימוש. הרבנות הראשית כיום סובלת מהתערבות פוליטית ומפלגתית, ומבעיות מבניות המביאות לערעור על מעמדה. בעיות אלו הובילו למרבה הצער לאובדן אמון של חלקים רחבים בציבור ברבנות הראשית. עם זאת, על פי מחקרים שנערכו לאחרונה, רוב גדול בציבור הישראלי מעוניין בקיומה של רבנות ראשית, אך כזו שתעבור תהליכים מהותיים של תיקון והתחדשות. מעבר לסנטימנט ציבורי זה, אנו מאמינים כי כשם שהכנסת מממשת את היותה של מדינת ישראל מדינה דמוקרטית (עקרון שלטון העם), וכשם שבג"ץ מממש את היותה של מדינת ישראל מדינה ליברלית (זכויות האדם וזכויות המיעוט), כך יש לרבנות הראשית תפקיד חשוב במימוש היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית המחוברת לשורשים ההיסטוריים של הקיום היהודי.
הדברים הבאים מציעים כיוון לדמותה של הרבנות הממלכתית במדינת ישראל, באופן שיש בו כדי לשפר את אמון הציבור במוסד הרבנות, את הרלוונטיות שלה לציבור הרחב בישראל, ואת האיזון בין רבנות ממלכתית מרכזית לבין מתן מקום לאופי הייחודי של הקהילות, היישובים והערים במדינת ישראל.
זהות הרבנים והליך הבחירה: אנו מציעים שכלל הרבנים המכהנים במשרות הרבנות הממלכתית במדינת ישראל, יכהנו מכוח השילוב בין שני עקרונות: הרבנות והציבור והסמכה מקצועית ממלכתית. עיקרון הרבנות והציבור: כשם שחברי קהילה כיום בוחרים את רבניהם, כך אנו מציעים שרבני ערים ייבחרו ישירות על ידי תושבי העיר (אחת לעשר שנים), או לחלופין בידי כלל נציגי הציבור המקומיים, חברי מועצת העיר או הרשות. הרבנים הראשיים ומועצת הרבנות הראשית ייבחרו על ידי גוף שמורכב בעיקרו מהרבנים המקומיים שבחר הציבור. כמו כן, אנו מציעים שלפחות בחלק מדיוני מועצת הרבנות הראשית ישתתפו גם נציגי ונציגות ציבור מגוונים, וזאת בהתאם לנושאים ולשאלות שבהם עוסק הדיון.
עקרון ההסמכה המקצועית הממלכתית: רבנים יוכלו להיבחר לתפקידיהם רק על בסיס תעודת כושר מתאימה שהוענקה להם על ידי הרבנות הראשית, המבוססת על תהליך ההכשרה שלהם כרבנים. ככלל, יוכל להיבחר לתפקיד רבני רשמי במדינת ישראל רק מי ששירת בשירות צבאי או לאומי. היה ותחליט בעתיד מועצת הרבנות הראשית, שנבחרה בדרך שתוארה לעיל, שגם נשים תוכלנה לכהן בתפקידים של רבניות או מנהיגות רוחניות – היא תוכל להסמיכן לתפקידים אלה. אנו קוראים לקידומו של תהליך זה ברבנות הראשית.
הרכב הגוף הבוחר: נשים בכלל ונשים בעלות השכלה תורנית, כדוגמת מורות הלכה, בפרט, תהיינה שותפות בתהליך בחירת הרבנים, ובאופן שיוכל להיות מקובל גם על מועצת הרבנות הראשית הנוכחית (למשל שהגוף הבוחר לרבנות הראשית יהיה מורכב גם מכלל הנשים העומדות בראש מוסדות להשכלה גבוהה בישראל - מדרשות, אוניברסיטאות ומכללות - או לחלופין כאלו שמכהנות כחברות סגל באותם מוסדות, ושנבחרו על ידי ראשיהם).
תפקיד הרבנות: תפקידו העיקרי של רב הוא בהנהגה תורנית, הלכתית ורוחנית של הקהילה. כמו כן, רב אמור להיות אמון על כל עניין הקשור בתמיכה ובליווי של האנשים החלשים ביותר בקהילה ובחברה.
רב העיר יעמוד בקשר קבוע עם ראש העיר, מועצת העיר וראשי האגפים בעירייה, יכיר דרכם את הצרכים השונים בעיר ויהיה כתובת בעבורם להתייעצות, הן בשאלות הלכתיות הן בשאלות ערכיות וציבוריות. כמו כן עליו להיות בקשר הדוק עם רבני הקהילות והשכונות, ולהוות בעבורם דמות מנהיגותית.
כדי למלא תפקיד זה בצורה המיטבית, אנו ממליצים להמיר את המבנה של מועצות דתיות במבנה חלופי שבו מחלקת שירותי דת או הרבנות היא אחת המחלקות של העירייה הפועלת בהובלתו של רב העיר, תוך סנכרון ושיתוף עם המחלקות הנוספות בעירייה.
ברור שרב עיר כזה צריך להיות תלמיד חכם המעורב בדעת עם הציבור - כל הציבור, מהעולם החרדי ועד החילוני, ואולי אף לא יהודי - בעיר.
אנו מאמינים שקידום תהליכי חקיקה שיממשו עקרונות אלה יכול להביא לתהליך הדרגתי אך יציב ומעמיק שעשוי להבריא את הרבנות הממלכתית בישראל, ולהתאימה לצביונה ולאתגריה של מדינת ישראל של היום. על יסוד תהליכי תיקון אלו נוכל בעזרת השם אף לשוב אט אט אל החזון המקורי, שעל פיו הרבנות הממלכתית בישראל לוקחת חלק חשוב במכלול המנהיגותי והרוחני של מדינת ישראל כולה.
Music by GP-Music from Pixabay
See omnystudio.com/listener for privacy information.
בפרק 15 של ההסכת "קריאת כיוון" משוחח הרב בני לאו עם ד"ר שרה עברון, אילן גאלדור - מנכ"ל גשר וצחי מגנאג'י - מנכ"ל בני עקיבא העולמית, על יהדות התפוצות והקשר איתה.
מראשית ימי הציונות, הציבור הציוני־דתי נרתם להשתתף באופן משמעותי בפרויקט החשוב ביותר של העם היהודי בדורות האחרונים - הקמת מדינת ישראל, חיזוקה וביסוסה, ואחד היעדים המרכזיים ביחס ליהודי התפוצות היה עידוד העלייה לארץ ישראל ויישובה. המירוץ לביסוסה של המדינה וחיזוק העלייה אליה, כחזון מרכזי של התנועה הציונית־דתית, הביא להתעלמות מסוגיות רבות המאתגרות את יהודי התפוצות, ולהתעלמות מתרבות וערכים שפותחו בקרבם ולא מצאו את מקומם בחברה הישראלית.
מתקפת הטרור הרצחנית בשמחת תורה זעזעה לא רק את העם היושב בציון אלא גם בעולם. העם היהודי כולו עבר טלטלה גדולה, ונראה שהערבות ההדדית אחרי שנים של "הירדמות" חזרה לחיים בעוצמות אדירות. גילויי התמיכה והסולידריות הביאו לחיפוש שורשים וחיבור ליהדות ולישראל, ולהזדמנות היסטורית לחידוש ברית הגורל והייעוד של העם היהודי. מתוך חובה דתית ערכית, הציונות הדתית חייבת להיות חלק משמעותי בתהליך חידוש הברית החשובה לעתידו והמשכיותו של העם היהודי. אנו רואים בכל יהודי באשר הוא, בלי קשר למיקומו הגאוגרפי, חלק מכלל ישראל, ומוטלת עלינו אחריות משותפת לחיזוק העם היהודי בכל מקומות מושבו, מבחינה רוחנית ומבחינה פיזית, ואחריות משותפת להמשכיותו של העם היהודי.
כציבור ציוני־דתי אנו רואים במדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו, את מקומו הטבעי של העם היהודי. אולם מתוך ראייה רחבה המכבדת גם את מי שלא קבעו את מושבם בישראל, מוטלת עלינו משימה עליונה לחבר את כל יהודי התפוצות למדינת ישראל ולהפוך אותה למרכיב מרכזי בזהות היהודית. מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי כולו ומתוך כך יש לנו אחריות כלפי כל יהודי בעולם.
כל המערכות בישראל - חינוך, שלטון, חברה ועוד – צריכות להכיר את יהודי העולם, להיפגש עימם ולהתחבר אליהם. הכוונה היא לכל יהודי, כולל כל הזרמים והזהויות וגם ישראלים לשעבר, שגרים בתפוצות. אחד האתגרים הגדולים העומדים בפני העם היהודי הוא ההתבוללות, הניתוק מהזהות היהודית, ונישואי התערובת. על פי הנתונים הקיימים, זהו אסון שהולך וגדל. עלינו להירתם למשימה של חיזוק הזהות היהודית ומאבק בהתבוללות, נושא שכיום אינו בליבת העשייה הציונית־דתית; עלינו לפעול לשינוי המגמה והבאת ישראל כמרכיב מרכזי עבור אחינו בתפוצות, ולהביא למרכז הבמה את החיבור שבין ציונות ומסורת כגורם מחבר ורלוונטי.
מתוך עקרונות אלה אנו קוראים לפעולה בשדות הבאים:
חיזוק הקשרים ההדדיים בין יהודי התפוצות למדינת בישראל: פיתוח תוכניות המעודדות שיח והיכרות בין יהודי התפוצות לבין העם היושב בציון, תוך שימת דגש על לימוד משותף ושיח הדדי מפרה, תוך הכרה בתרומת כל צד להמשכיות הזהות היהודית ופיתוחה. רק באמצעות דיאלוג מתמיד, כבוד הדדי ושיתוף פעולה נוכל להתמודד עם האתגרים העומדים בפנינו כאומה.
חינוך בישראל לחיבור לתפוצות: יש להעמיד כנושא מרכזי במערכת החינוך בישראל, הפורמלי והבלתי פורמלי, היכרות עם יהודי התפוצות ומפגשים עימם. הדבר צריך להיות במודעות של כל ישראלי שיש לו בני משפחה וקרובים שאינם חיים בישראל והם חלק מאיתנו. עולם השליחות: חיזוק ופיתוח עולם השליחות והפיכתו ליעד הגשמה מרכזי של החינוך הציוני־דתי. עידוד ערך השליחות יביא לפיתוח רשת של שליחים המחויבת לתורת ישראל, לעם ישראל ולמדינת ישראל, שתפעל לחיזוק הזהות היהודית בקרב יהודי התפוצות, למאבק בהתבוללות ולביסוס הקשר החי והמשמעותי עם מדינת ישראל.
עידוד עלייה וקליטת עולים: יש לפעול ליצירת פלטפורמות שונות שמטרתן עידוד עלייה מתוך בחירה, ואף לדאוג לפיתוח מסגרות המקלות על קליטת העלייה, תוך שימת דגש על האתגרים החינוכיים, הכלכליים והפיזיים העומדים בפני העולים.
מאבק בהתבוללות ונישואי תערובת: המאבק בהתבוללות הוא משימה לאומית וחובתנו להביאו לקדמת הבמה של השיח היהודי בארץ ובעולם. יש לפעול בקרב הזוגות המעורבים על מנת לקרב את בני הזוג שאינם יהודים לעבור גיור ולדאוג לצאצאים היהודים לבל יתנתקו משרשרת הדורות של העם היהודי. לסיכום, יש לנו אחריות לאומית להיות בקשר עם כל יהודי. אסור לנו להחמיץ את השעה לחידוש ברית הגורל והייעוד עם אחינו בעולם, וכיוסף בזמנו אנו מחויבים בקריאה "את אחיי אנוכי מבקש" - את כל אחיי, בכל מקום שהם, למען שלמות העם ולבל יידח ממנו נידח.
Music by GP-Music from Pixabay
See omnystudio.com/listener for privacy information.
From the publisher's feed
משנת הציונות הדתית ברוח הקיבוץ הדתי