ענת רונאל מטלון (יועצת חינוכית ותעסוקתית ומנחת קבוצות) מראיינת את:
ד"ר אורניה יפה ינאי ובתה גוני ינאי יצחקי ("לכל אדם יש שביל")
ד"ר אורניה יפה ינאי - פסיכולוגית תעסוקתית וקלינית בכירה, מומחית באבחון, ליווי וטיפול ביחידים, משפחות ואנשי עסקים בשבילי הקריירה והייעוד.
הקימה לפני כ 50 שנה את "מכון אדם" עם בעלה ד"ר דב ינאי, ולפני 15 שנים הקימה יחד עם בתה גוני ינאי יצחקי את המכון "לכל אדם יש שביל".
פיתחה טכניקות וכלים ייחודים בתחום האבחון, יעוץ וטיפול בתחומי האדם, הקריירה והייעוד.
חיברה את רב המכר "לכל אדם יש שביל" (שתורגם ל 6 שפות) השוזר בתוכו את עקרונות השיטה דרך סיפורים אישים של אנשים אותם ליוותה לאורך השנים בשבילי הקריירה ומרחבי העשייה.
היא מדריכה, מלמדת ומרצה על תחום הקריירה וההגשמה מעל 50 שנה, ונחשבת לאחת הפסיכולוגיות הבכירות ביותר ופורצת הדרך בתחום הקריירה והייעוד בארץ ובעולם.
גוני ינאי יצחקי – (בתה ושותפתה) עו"ס קלינית, יועצת ומטפלת באנשים במסעותיהם בתהליכי שינוי בקריירה ובמרחבי המימוש.
מייסדת, שותפה ומנהלת את מכון "לכל אדם יש שביל", שמהווה בית לפיתוח קריירה לאנשי מקצוע ולאנשים המחפשים את השביל.
מנחת סדנאות וקבוצות, מרצה ומדריכה אנשי מקצוע בתחום.
העברה בינדורית- אנחנו שייכים לשרשרת של דורות, נולדנו לתוך משפחה המשפיעה עלינו גם גנטית וגם פסיכוגנטית. למשל, יש סיכוי גבוה שלילדים למשפחת מוזיקאים יהיה חוש מוזיקלי וההשפעה הפסיכו גנטית היא, עד כמה במשפחה אוהבים ומעריכים את המקצוע.
אורניה מספרת על אביה שהיה מתוסכל בקריירה שלו, בתחילת עבודתו היה מדריך, מחנך ועובד סוציאלי בפנימיה , תפקיד שמאד אהב, כי רצה להיות מטפל, ואז נאלץ לעבור להוראה וללמד תנ"ך, חשבון ואנגלית והוא ממש שנא את זה, הוא לא רצה להיות מורה. בגיל 56 מת מהתקף לב ובחוויה שלה הוא מת מתוך תסכול תהומי וחוויה של דיכאון, ואז התקבע אצלה שאפשר למות מכישלון בקריירה.
דרך אביה למדה איך מתחקרים ושואלים ומאז היא בתשוקה כמעט אובססיבית לעזור לאנשים ולחשוב איך לעזור לאנשים.
הבחירות בקריירה שלנו מושפעות ממה ששמענו בבית, מה שראינו ולמה כיוונו אותנו. יש כישורים שעוברים במשפחה (אפילו דרך הילדים ניתן לראות מה העברנו להם).
גוני מוסיפה שאנשים לא עושים את החיבורים ומופתעים לראות את ההשפעה במשפחה. למשל את כאב ההחמצה וחוסר מימוש של הורה.
ילד יכול לעשות תיקון ולהפוך את הפצע לשליחות. דבר שכואב ומתסכל יכול להפוך אצל הילדים לתשוקה ודחף למימוש ותיקונים. רואים את זה במקצועות רפואה וטיפול.
יש משפחות שיש בהן שפה משותפת, זה יכול להיות בבישול, אסתטיקה. חלקם בוחרים לממש את המורשת דרך קריירה. אצל גוני בבית שני ההורים פסיכולוגים והמורשת היתה לחקור אנשים. כשגדלה הבינה שהיא גם נועדה לתחום.
גם נטיה לאמנות עברה אצלם במשפחה, אורניה מספרת על אמה שהייתה אמנית, גם לאורניה יש כשרון ציור וכתיבה ואף הוציאה ספר שירים. בתה השניה (אחות של גוני) עוסקת בהוראת אמנות ולימודי רוחניות, לבן שלה יש צד טכני מאביו. יש לו חברה לבניית אתרים והוא איש יעוץ ואמנות.
למי שתקוע ולא יודע מה מתאים לו כדאי לחקור את העץ המשפחתי שלו, לראות אחורה, לצדדים ולמטה (ילדים) . לבדוק: מה (במה עסקו) וגם למה? לבדוק תחומים בהם עסקו במשפחה וגם מדוע עבדו , מה היו המניעים אצל בני המשפחה, למשל גם אם אמא הייתה עקרת בית, מה היה חשוב לה, האם הייתה מנהלת, מורה, אסתטיקנית, יצירתית, קהילתית, שרת החוץ. להות אם כישורים מומשו או הוחמצו.
אורניה מספרת שאנשים שבאים ליעוץ חלקם חשים שאינם יודעים מה הם רוצים, לעתים קורה שהם כן יודעים אבל לא מסוגלים לממש כי הידע מתנגש עם צרכים אחרים.
נועצת, קצינה אחרי שירות צבאי, אמרה שרוצה ללמוד משפטים כדי להגשים לאמה את החלום. כי כשאמה התגרשה נתקלה בעורכי דין, ומבחינתה עו"ד זה "אלוהים" והיא מרגישה חייבת לה. כשתגמור לימודי משפטים ו"תשלם את המס" תבוא ליעוץ כדי לדעת מה היא באמת רוצה. אחרי 5 שנים כשסיימה את הסטז' חזרה ואמרה ששילמה את "המס" ועכשיו היא פנויה ורוצה להיות מפיקה של אירועים ברמה גבוהה. כשבדקו את העץ המשפחתי הבינה שאמה, שגידלה 10 ילדים, למעשה היתה מפיקה. כשחזרה לאמה וסיפרה לה שהולכת לתחום ההפקה כי זה בגנים שלה שכן למדה ממנה הפקה, אמה החליטה ללמוד קרא וכתוב (עשתה "תיקון" בהשפעת בתה).
יש גם השפעה הדדית בקריירה של בני זוג, תיתכן השלמה או חיפוש של משהו דומה.
אורניה ובעלה דב השלימו זה את זו כשעבדו יחד עם חלוקת עבודה מסוימת. יש כאלה שעושים אותה עבודה. אפשר גם לראות השלמה אצל איש עסקים מצליח שאשתו פילנטרופית.
דוגמא מעניינת להשפעת הזוגיות על הקריירה: אורניה מספרת על בחור שהתקשר אפילו להתייעץ עם מי להתחתן, כי היו לו שתי מועמדות שונות שידע שישפיעו עליו בצורה שונה והוא לא ידע מה הוא רוצה להיות. עם האחת יגור במושב בגליל ויעסוק בתחום טיפולי ועם האחרת יגור בצפון ת"א ויהיה איש עסקים כי היא רוצה בעל עשיר, אמר שהוא לא יודע במי לבחור כי לא יודע מה הוא רוצה להיות.
גם שינוי קריירה משפיע על הזוגיות. אם לדוגמא עורכת דין הפכה להיות מפיקת אירועים, זה משנה את החוזה הזוגי ויכול ליצר משבר שמצריך חוזה חדש, כי הוציאה חלקים אחרים בזהות שלה. יש נועצים שמספרים שרוצים משהו אבל בת/בן הזוג לא "מרשה" כי אם למשל הוא רוצה להיות עצמאי והאבא של אשתו היה עצמאי שהפסיד את כספו היא מתנגדת.
היחס לשאלה מה זו "קריירה טובה" השתנה עם השנים. מספר העצמאים הולך וגדל ויש יותר לגיטימציה להיות עצמאי.
יש עצמאים כי הם לא יכולים אחרת, כי מסגרות לא עשו להם טוב (צבא, בית ספר).
מניסיונה, בכורים בד"כ יותר מסגרתיים ומרצים ופחות עצמאיים, הילדים השניים יותר מתווכים, יועצים ומטפלים והשלישיים יותר עצמאיים.
יש שעוברים תהליך התפתחותי, בהתחלה שכירים ואז כשמקבלים בטחון יוצאים לעצמאות. כיום גם שכירים מקבלים יותר עצמאות בעבודתם כך שיכולים לחוות עצמאות גם כשכירים.
עצמאים עם שותפים: מסיבות שונות, יש היוצרים שותפויות עסקיות.
בשותפויות נוצרים יחסי זוגיות או כמו אחים, ואז תיתכן כל קשת הרגשות.
תקיעות זה דבר כואב ומפחיד אבל טבעי, חלק מהתפתחות, כמו תינוק שלומד ללכת, בתהליך למידה הוא גם עוצר וגם הולך אחורה ואח"כ קדימה.
אין תהליך התפתחות ללא תקיעות, לכן זה נורמלי אם חשים תקיעות בקריירה, זה שלב ביניים.
יש כל מיני סוגי תקיעויות אבל צריך קודם כל להבין שהיא קיימת, להתמודד ולדבר עליה ואיתה. מדוע היא באה בדיוק עכשיו?
הביטוי לכך יכול להיות רגשי ("לא בא לי לקום בבוקר לעבודה") או פיזי, בא לידי ביטוי בכאבים שונים בגוף.
לעתים לא יודעים, כי רגל אחת פה ולא יודעים איפה הרגל הבאה. יכול לבוא מתחושה מיצוי או פיטורין.
השאלה גם למה היא הגיעה דווקא עכשיו? עוזר לעתים להסתכל אחורה ולראות מה קרה כשבעבר הייתי תקוע בהחלטה כלשהי. איך יצאתי מזה.
חלק מהתמודדות עם תקיעות זה קבלת החלטות.
לפעמים אנו מסתירים מעצמנו את מה שאנו רוצים, כי אם אדע- אצטרך לעשות , ואם אעשה אולי אשתעבד לזה או לא אצליח בזה.
השאלה: מה מונע ממני לדעת? אולי זה מביא אותי לקונפליקט שאני לא רוצה לראות.
אולי קונפליקט עם ההורים, בן הזוג, או בין התפקיד ההורי שלי לקריירה ואני לא רוצה להודות בזה. מנגנוני הגנה עושים עבודה טובה. ושומרים עלינו.
אנו מניחים שאדם יודע, כמו נחל שזורם אל הים ויודע את דרכו. לעתים יש מחסומים בדרך, אך הנתיב ידוע. לא בטוח שאפשר להעלים את כל המחסומים אבל כאשר מגמישים אותם הוא יוכל לזרום. לפעמים אנו מוותרים לאדם להסתכל על הים שלו כי אולי זה מפחיד. לעתים קשה לו לראות את דרכו אז הולכים בצעדים קטנים יותר.. צעד אחרי צעד.
לעתים, אם יצליח לזהות את הים, זה ייתן לו מוטיבציה לצאת לדרך ולזהות את המחסומים.
סוגי תקיעויות: תקיעות יכולה להתחיל בתחום אחד ולהשפיע על תחומים שונים, צריך לוודא שהתקיעות היא באמת בתחום קריירה.
- תקיעות ברשות לממש, אסור לי להיות מרוצה, או אסור לי לעסוק במקצועות מסוימים, כלומר, אני יודע מה אני רוצה אבל לא יכול לממש בגלל המשפחה או הקהילה שלי. למשל תחום האמנות, או המוזיקה או קולנוע. שואלים אותו: "מה תעשה עם זה? "אתה יודע מה אתה רוצה אבל אין לגיטימציה .
קריירה זה חלק מהזהות שלנו. זה מי שאני. צריך בטחון וחוסן. מצד אחד אם לא יגשים את עצמו יתכלה ואם יגשים ישלם מחיר כבד אחר. אנשים הרבה פעמים מוותרים.
בקורונה רבים גילו שמה שהם עושים הוא לא מה שהם רוצים לעשות. את עקבות המשבר הזה אנו רואים גם במשפחות וגם בעולם העבודה.
יש צורך להיות ב"ריק"- לעתים כשמנסים לראות דברים ממקום חדש, מזווית חדשה, בחופשה או מדיטציה או בריצה.
המשוררת אגי משעול סיפרה שלפני שכותבת שיר היא בבהייה. חוסר פוקוס - בוהה.
אנשי עסקים יכולים להסתכל על המספרים בבהייה וכך לגלות בעיה במחלקה מסוימת.
בבהייה- המוח מתרוקן ממחשבות שאתה מכיר ויודע ומנסה לראות דברים ממקום חדש.
לעתים תקיעות היא רק בקריירה ולעתים זה מגיע מכמה תחומים, תקיעות בקריירה /זוגיות/ מקום מגורים, אחד משפיע על השני.
כשהתקיעות היא בתחום הקריירה. צריך לחקור את ה"למה? של האדם. למה הוא רוצה לעבוד. לעתים אומר שאוהב את מה שעושה אבל אין לו מספיק זמן לעצמו, לילדים ורוצה לעשות סדר.
זה ספיראלי – משבר גיל 20-30 40-60. כל עשור. יש סוג של תקיעות. יש תקיעויות גדולות וקטנות, יש שחוזרות.
תקיעות זה בריא . אי אפשר לגדול בלי להיתקע, גמרת שלב מסוים, מיצית אותו, אתה מוכן לשלב הבא - אתה צריך עזרה.
לסיום, טוב שאפשר לקבל עזרה. לכל אדם יש שביל.
צריך לדעת שהקריירה היא מסע דינמי ומפותל שיש בו צמתים וכיכרות.
מאחלת לכולם למצא את השביל.
