בעוד שזוגות רבים נאלצים לדחות את יום החתונה שלהם לתאריך לא ידוע, בערים החרדיות אולמות אירועים רבים נשארים מלאים. החתן והכלה יודעים שלפעמים הם עלולים למצוא את עצמם רצים יחד עם מאות האורחים למרחב המוגן הקרוב, אבל השיקול הדתי של “לא דוחים חתונה” גובר כמעט על הכול. כתבינו דניאל גרובייס ומרדכי הלפרין ביקרו באולמות האירועים, ראו מקרוב את סצנת החתונות החרדית שלא נותנת למלחמה "להפריע לחגיגה", והביאו הבוקר (שני) אצל אפי טריגר בגלצ את הקולות.

ליאור ורמיאס נפצע בלחימה בעזה: "אני מבין את חשיבות השיקום תוך כדי תנועה - זה לא פשוט, אבל חשוב לטפל ולגעת במה שכואב"

רבקה בת ה-94 ישנה כבר שבועיים במקלט הציבורי בדיזינגוף: "מישהו ראה אותי ישנה על כיסא והביא לי מיטה - אני רואה פה ילדים ומקווה שיבואו עליהם שנים טובות"

השר אלי כהן, חבר הקבינט המדיני-ביטחוני, סיפר היום (ראשון) אצל אמיר איבגי בגלצ: "הסכם הגז עם לבנון הוא הסכם כניעה; הנושא עולה בקבינט - בוחנים את ביטול ההסכם".

(יונתן זינדל,פלאש90)

הרב שרגא פרוכטר, שביתו נפגע בשוהם בערב שבת, שיתף היום (ראשון) אצל ספי עובדיה, יניר קוזין ורינו צרור בגלצ: "היה פיצוץ אדיר. אמרתי לאשתי שיוצאים מהממ"ד אבל אין יותר בית. שמעתי צעקות אדירות לצאת מהבניין, ופרצה אש מטורפת". עוד תיאר הרב פרוכטר: "האהבה והאחדות הן יוצאות מגדר הרגיל - אנשים רצו לתת לנו את הדירות שלהם, וארוחות שהיו מספיקות עד פסח".

ברקע המערכה מול לבנון, יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן התראיין הבוקר (ראשון) אצל ספי עובדיה, יניר קוזין ורינו צרור בגלצ וטען: "תושבי הצפון הגיעו למצב שבכל 40 דקות הם צריכים להיכנס למקלט - זה בלתי נסבל. אנחנו צריכים לפתוח במו"מ עם ממשלת לבנון; ברגע שהם יהיו לצידנו, לחזבאללה לא יהיה עורף. אם הוא לא יחוסל, נחזור לנקודת ההתחלה".

(צילום יונתן זינדל, פלאש90)

בין האזעקות הרבות להליכה למקלטים הציבוריים, ישנם תושבים ואפילו משפחות עם ילדים, שהחליטו לעבור למקום מעט שקט יותר. הירי לעבר המרכז והצפון המטווחים גרמו לאלפי ישראלים לרדת כל הדרך למצפה רמון. בין היישובים היחידים בו נשמעה התרעה אחת בלבד. כתבתנו מיה נדן פגשה שם את התיירים החדשים שברחו לשקט, ואת התושבים שהשכונה שלהם הפכה בן רגע לסואנת ועמוסה. היא הביאה את הקולות היום (ראשון) אצל אפי טריגר בגלצ. 

(צילום: יוסי אלוני, פלאש90)

צילומים מזירות נפילה, ודיווחים על תקריות ביטחוניות בזמן שעדיין יש עליהן הגבלות צנזורה: מאות אלפי ישראלים נוהרים אל קבוצות הטלגרם והוואטסאפ כדי לצרוך את המידע החדשותי. כתבנו טוביה יגלניק שוחח עם מנהלי הקבוצות ובירר איתם מאיפה הם מקבלים את המידע שלהם. האם הם מסננים ובודקים אותו לפני הפרסום? ומדוע הם לא מצייתים לצנזורה? הכתבה שודרה הבוקר (ראשון) אצל אפי טריגר בגלצ.

(צילום: רויטרס)

בעוד שהסרטונים והקולות מישראל לא מפסיקים לזרום לרשתות החברתיות ולערוצי התקשורת, המצב בצד השני שונה לחלוטין. באיראן, בה האינטרנט מושבת מתחילת המלחמה, וההגבלות על התקשורת הזרה גורמות לחוסר סיקור של ממש - כמעט ולא מגיעים תיעודים של התושבים. כתב חדשות החוץ נעם אימלס הביא הבוקר (ראשון) אצל אפי טריגר בגלצ, את עדויות תושבי הרפובליקה האיסלאמית, שהצליחו להביא כלי התקשורת המערביים.

(צילום: רויטרס)

מעיגל אלהואשלה, רכז שטח במועצת הכפרים הלא מוכרים בנגב, מתח ביקורת היום (שבת) אצל נורית קנטי בגלצ: "אנחנו 3,500 תושבים ויש 8 או 9 מיגוניות באזור. אני רוצה לפנות לראש הממשלה, אבו יאיר, אנחנו אזרחי המדינה. לא מגיע לנו מיגון? כשיש אזעקות אנחנו מחכים לרגעים הקשים ביותר, הילדים צורחים. יש כעס, המון כאב ותסכול. אנחנו בני אדם - מגיע לנו לחיות".

(אילוסטרציה: הדס פרוש, פלאש90)