שורד השבי אופיר אנגל מספר על השבי היום (ראשון) אצל רינו צרור בגלצ: "הרגשתי כמו כלב שזורקים לו קצת אוכל העבירו אותנו כמה פעמים, שמענו בומים בלי סוף וראינו הבזקי אור - וכל הזמן אתה לא יודע אם בעוד דקה תהיה בחיים"

(צילום: פלאש90)  

סער עדי ויואב, הילדים של קיבוץ ניר עוז שהו בממ"ד ב-7.10 בזמן שאביהם נלחם במחבלים, סער בן ה-11 סיפר היום (ראשון) לרינו צרור בגלי צה"ל: "הבנו שמגיעים מחבלים, אבא אמר לנו להתחבא מתחת לפסנתר בממ"ד, אני וחבר שלי היינו מאחורה ואבי ויואב היו מקדימה, אמרתי לחבר שלי שאנחנו גדולים פה, הם קטנים ושמרנו עליהם"

אריאל עין גל ניצל מהטבח בזיקים, הוא סיפר על רגעי התופת הבוקר (ראשון) אצל אילנה דיין, ספי עובדיה ויניר קוזין בגלי צה"ל: "עשינו מסיבה על החוף, קמנו ב6:15 בגלל האזעקות, המחבלים הגיעו מהים וירו עלינו, ברחנו משם וניסנו להכנס לבסיס". בבסיס הם פוגשים אתסגן ינאי קמינקא ז"ל: "התקשרנו למשטרה ואף אחד לא ענה, הרגשנוע שנטשו אותנו ואז ינאי הגיע, הוא הכין אותנו לכל התחישים האפשריים, זאת הייתה פעם ראשונה שהרגשתי שהצבא איתנו"

שנתיים לאחר 7.10, בר, בתו של החלל החטוף מני גודארד, מספרת על הרגשות המורכבים כלפי צה"ל היום (ראשון) אצל ספי, יניר ואילנה: "אני כל הזמן תוהה למה לא התקשרו אלינו ב-3 בבוקר, למה הצבא לא היה שם - אבל איך אני יכולה לכעוס על הילד בן ה-19 שבא להציל אותי?"

יונתן שמריז, ממייסדי "קומו" שמארגנת את טקס הזיכרון הלאומי ב-7.10, אחיו של אלון שמריז ז"ל שנורה בשוגג בידי כוחות צה"ל, סיפר היום (ראשון) בטור מיוחד ששודר אצל אילנה דיין, ספי עובדיה ויניר קוזין בגלצ: "יש מי שמנסים לטשטש את הזיכרון, ואנחנו פה לומר - לא ישנו את האמת. זה יהיה טקס קשה של זיכרון, אבל גם של תקווה ותקומה".

(צילום: חיים גולדברג, פלאש90)

גדי איזנקוט, יו"ר מפלגת "ישר!", לשעבר הרמטכ"ל, אביו של רס"ר במיל' גל מאיר איזנקוט ז"ל שנפל ברצועה, דיבר היום (ראשון) אצל אפי טריגר בגלצ וקרא לנתניהו לחתום על העסקה: "כדי שנהיה ראויים למחיר הכבד שאני ואחרים שילמנו, צריך להשיב את האזרחים שמופקרים בעזה". הוא אמר: "הייתי שמח אם המהלך לא היה נכפה עלינו על ידי ארצות הברית, אבל אחרי שנתיים מה שחשוב הוא שהחטופים יחזרו".

אנחנו מסיימים את סדרת הכתבות המיוחדת שלנו, "שנתיים באוקטובר", עם קרינה ארייב. היא שרדה 15 חודשים בשבי ולדבריה הצליחה לעשות זאת כי ידעה שהיא פה למי שהיה שם באותן שעות בנחל עוז לפני שנתיים ולא שרד. היא דיברה עם כתבתנו לענייני צבא-חברה שיר ביטון לראשונה בהרחבה על השבי ועל אותו בוקר, גם על הרגע שבו היא מצאה את עצמה הודפת רימון במיגונית. על הטוב, על הרע ועל התקווה. הכתבה שודרה היום (ראשון) אצל אפי טריגר בגלצ.

סוכת זיכרון נבנית במוזיאון ישראל לזכר רס"ר במיל' איל מאיר ברקוביץ' ז"ל ורס"ר במיל' גל מאיר איזנקוט ז"ל שנפלו ברצועת עזה. ריקי, אימו של איל, סיפרה היום (שישי) אצל נורית קנטי בגלצ: "הוא היה ברוך כישרונות ואהב להתעסק בהמון תחומים, אחד מהם הוא איור. יש לנו מנהג בבית לתלות בדי אלבד על קירות הסוכה ואיל כל שנה היה מצייר על הקירות. אחרי נפילתו נציגות ממוזיאון ישראל ביקשו להדפיס את הציורים ולתלות אותם בסוכה בו". היא תיארה: "יש אימרה מהתלמוד שאומרת 'כל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת', כמו שגל ואיל ידעו לחיות יפה מאוד ביחד בחייהם ולצערנו נאלצו למות ביחד. הצוות של איל מורכב מכל הקשת היפה של עם ישראל. כל קשת החברה הישראלית יכולה ליהנות מהסוכה. יש הרבה הומור ושנינות בציורים של איל, הם יכולים לחבר בחג הסוכות את עם ישראל יחד".