השרה מירי רגב, חברת הקבינט המדיני-ביטחוני, התראיינה היום (ראשון) אצל אפי טריגר בגלצ והגיבה על הביקורת של טראמפ בעניין התקיפה בקטר: "לא תמיד האמריקנים מרוצים ממה שהישראלים עושים, אבל בסוף יש לנו מחויבות כלפי אזרחי ישראל לחסל את הנהגת חמאס ולפעול על פי האינטרס הישראלי. טראמפ חזר מספר פעמים על העיקרון 'America first' וזה בסדר. מערכת היחסים בינינו לבין ארצות הברית טובה".

(צילום: רויטרס) 

אחרי קיץ חם במיוחד בו מיליוני ישראלים הגיעו לחוף הים, מרבית החופים נשארו מלוכלכים, מבקבוקי פלסטיק ושקיות, ועד לעטיפות מזון. מאות ישראלים יגיעו היום לחופים, מהצפון ועד לדרום, לנקות ולאסוף את האשפה. לחוף מכמורת יצטרפו משפחתיהם של מתן אקשטיין, אדיר מסיקה ועילי נחמן זכרונם לברכה – החברים הטובים מאבן יהודה שנרצחו בנובה, לאחר שנטרלו מחבלים והצילו את חברותיהן. השלושה אהבו את הים, לשבת על החוף עם חברים או לגלוש, כתבתו של אופק נויברגר. 

(צילום: אנספלאש)

יומיים לאחר הרצח המזעזע של צ'ארלי קירק והמרדף אחר רוצחו עדיין מתמשך. כתבי חדשות החוץ ליעד פוסטלניק ונעם אימלס עם הרתיחה בחברה האמריקנית.
(צילום: רויטרס)

לילי בן עמי, מנכ"לית פורום 'מיכל סלע', מספרת אצל נורית קנטי בגלצ אחרי שאישה נורתה למוות אמש בידי גרושה שלה: "אנחנו השנה בנתון שובר שיאים, יש נשים וילדים שחווים דברים מאוד קשים והמדינה חייבת להתייחס לזה, יש לנו עלייה של 100% בפניות"

(צילום: תיעוד מבצעי מד"א)

עילי, אחיו של החטוף אביתר דוד, מספר אצל נורית קנטי בגלצ אחרי שנפגש עם טראמפ בבית הלבן: "הייתה פגישה קצרה, היינו מאוד ממוקדים. הנשיא התעניין בסיפורים שלנו והוא חזר על המחויבות שלו להביא את החטופים בעסקה. ביקשתי שידאג שהחטופים יקבלו אוכל ומים". עוד הוסיף עילי אחרי התקיפה בקטאר: "אנחנו חוששים, לא יודעים איך זה ישפיע, וזה עלול להשפיע לכאן או לכאן - זה מפחיד"

(צילום: מטה משפחות החטופים)

מירב דניאל, אימו של החלל החטוף עוז דניאל, שיתפה אצל אילנית סוויסה וג'קי לוי בגלצ בהמשך לתקיפה בקטר: "ברגע ששמעתי את זה חשבתי שאני לא שומעת נכון. לא הבנתי שזה מה שאני שומעת. אמרתי 'איך ייתכן שבשעות קריטיות כאלה אני שומעת דבר כזה? מה שאת שומעת אמיתי'? אמרתי 'רגע, מדברים על צוות המשא ומתן שאנחנו עומדים לשבת איתו על מנת לגבש הסכם'. לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. בכל פעם אני אומרת שאני מבינה שאני לא מבינה כלום. לאן פנינו? מה יהיו ההשלכות של זה"?

מייק הרצוג, לשעבר שגריר ישראל בארצות הברית, סיפר היום (חמישי) אצל אפי טריגר בגלצ: "השתמשנו בקטר כמתווכת להוציא חטופים אבל היא לא אוהדת ישראל. השאלה מה הפעולה בקטר תעשה ליחסי ישראל וקטר פחות חשובה בעיניי. השאלות המרכזיות הן מה הפעולה תעשה ליעדי המלחמה של ישראל, שהם שחרור החטופים ומיטוט חמאס". הוא הוסיף: "אני לא בטוח שקטר תפסיק לגמרי לשמש במתווכת, אני מניח שבתקופה הקרובה היא תקפיא את פעילותה, זה לא אומר שזה יקרה לאורך זמן. צריך להבין שבתקופה הקרובה כנראה כל העיסוק בעסקה לשחרור חטופים יידחה ולזמן כידוע יש משמעות כבדה בכל הקשור לחטופים".

דני, אביו של עמרי מירן, תוקף היום (חמישי) אצל אריק וייס ועמיחי אתאלי בגלצ: "גם הקצינים אמרו שזה עיתוי לא נכון. יש עסקה על הפרק, בואו נבדוק, נברר מה קורה, ואחר כך יש זמן להרוג את כל מי שרוצים. למה בדיוק בערב שיש עסקה על הפרק? הילדים שלנו יכולים לחזור בערב הזה. בטיפשות ברורה לעשות כזה תרגיל? אני צריך להחזיר את הבן שלי, אני צריך להחזיר אותו כשאני חזק כשאני בריא ואני הולך ונחלש ולכן אני מתקומם בצורה כזאת. אני לא רוצה להרוג אף אחד. אני רוצה את הבן שלי.

אייל צורף, חבר כיתת הכוננות של קיבוץ מגן, מספר היום (חמישי) אצל אריק וייס ועמיחי אתאלי על הקרב ב-7.10: "בעצם נאלצנו להתמודד עם ההתקפה הזו בלי שאף כוח הגיע לעזרתנו, וזה תחושה מאוד קשה. סופרים את הדקות והשעות ואתה מתמודד מול עשרות מחבלים והצבא לא מגיע - זה לא יאמן. היה לנו מזל שגילינו את המוני המחבלים בגדרות ולא בתוך הקיבוץ. אנשים, חלקם עם ילדים קטנים, לא כולם בכיתת הכוננות, לקחו נשק וטסו להגן על הקהילה, זה מטורף. ליבנו עם האנשים שהסיטואציה היתה שונה לגמרי אצלם. זה עצוב, אבל לא נשכח שאצלנו הסיפור הוא עוצמתי - נהרגו שני אנשים ושניים נפצעו, אז זה לא שלא קרה כלום. הקהילה ניצלה אבל האירוע שונה.
(צילום: חיים גולדברג, פלאש90)

שורד השבי עומר ונקרט התראיין היום (חמישי) אצל אילנה דיין בגלצ ושיתף על יום R U OK, אותו הוא מקדם: "זו מטרה מאוד חשובה ומשהו מאוד נעלה בעיניי. הם פנו אלי מהפרויקט שמקדם את העירנות שלך לאנשים סביבך, למרגש שלהם, כמה מחווה קטנה יכולה לעשות משהו גדול. מאוד התחברתי".

ונקרט גם שיתף בתחושותיו לגבי אביתר דוד, טל חיימי וגיא גלבוע-דלאל: "היה יום שבו הרגשתי שאני בנקודת שבירה, אבל אותו יום היה ממש שלושה ימים לפני שאביתר, גיא וטל חברו אלי, והם היו כמו המצילים שלי, כי המצב שלי השתפר מאותו רגע. ידעתי שהוא ישתפר כי אני לא אהיה לבד. אני מאוד מתחבר ליום הזה, כי מה שעשינו כל יום זה לעצור רגע ולשאול אחד את השני איך אנחנו מרגישים. זה היה עוזר, כי אתה ער לרגשות שלך ושל אחרים. היום אני לא אותו עומר, אני מאוד גאה במי שאני היום".