(צילום: באדיבות המרואיינת)

מחיי בית ומשפחה לנדודים של שנים, מכפר אחד למשנהו, ואפילו מיהדות לנצרות, חייו של מאיר רייכרט בתקופת השואה היו מסע ארוך, מסע של בדידות אין קץ. בחיים שהתחילו בפולין עבר דרך ארוכה עד שהגיע לביתו בירושלים. על זכרונות העבר שפרצו אצל מאיר בן התשעים ושלוש מאז החלה המלחמה, ועל הרגע שבו העז להגות שוב את המילה אמא, בכתבה של רב"ט מאיה קרן:

יוסף הרשקוביץ מרומניה עבר תופת במחנות הריכוז ואיבד רבים מבני משפחתו באושוויץ. התפילה בלב, הוא מספר, עזרה לו להמשיך ולשרוד כנער במחנות העבודה, שם עבד עבודות פרך. היום בגיל 98, לאחר שהקים משפחה לתפארת, הוא חוזר ונזכר במראות האימה, מראות ששבו אליו בשבת, שבעה באוקטובר.

משפחתו של משה פלג, בן ה-90 מפולין, הצליחה להימלט מציפורני הנאצים כשברחה מזרחה. המשפחה הצליחה לשמור על שלמותה, ומצאה את עצמה, לאחר מסע תלאות ברחבי אסיה - גולה בסיביר שבברית המועצות. לבסוף הוחלט: משה בן ה-10, ייסע לבדו לארץ ישראל דרך טהרן שבפרס. את רגעי השמחה ואת קבלת הפנים שזכו לה משה ומאות ילדים נוספים בהגיעם ארצה, הוא לא יישכח לעולם. את סיפורו של משה מביא סמל לירון מטלון. 

מרגע שאיבד את אביו ואת אחותו, משה לייש בן החמש לא ידע יציבות מהי. בתוך הכאוס של המלחמה, הוא הועבר מסלובקיה להונגריה, מקרונות משא למחנה ריכוז, מבית כלא לבית מחסה לחרשים ואילמים. את שבעת מדורי הגיהנום צלח יד ביד עם אמו, שנשארה עמו ושמרה עליו עד שהסתיימה המלחמה, כשהשניים מונעים מהרצון העז לשרוד. סמלת שירה אביבי מביאה את סיפורו.

מאז שורוניקה רונן בת ה-85 זוכרת את עצמה, היא השתוקקה לאחות קטנה. אחות שהייתה מלווה אותה בנסיעה הגורלית ברכבת למחנה המוות אושוויץ; אחות שהייתה מפיגה את הבדידות שחשה בקרב קבוצת היהודים שנקנו כעבדים באוסטריה. משאלה זו התגשמה דרך בובה, שהתעוררה לחיים בידיה העוטפות של הילדה ורוניקה. כשהביטה עמוק אל תוך עיניה - ידעה שהיא כבר לא לבד בעולם. על האהבה העמוקה הזו, בין ילדה שהתבגרה בטרם עת בצל המלחמה, לבובתה, בכתבה של סמל רן לוי.

שלוש פעמים עמדה לאה שוורץ מול מלאך המוות ויכלה לו. בפעם הראשונה, כשהייתה בת תשע, באקציה בגטו בפולין, הלבישו אותה הוריה בשמלה ארוכה והעמידו אותה על שק גדול. היא בת שבע עשרה, דיווח אביה לקצין הגרמני שעמד לגרשה למחנה ההשמדה באקציית הילדים. לאה קיבלה את חייה במתנה, אך איבדה במלחמה את הוריה, אליהם כמהה מאז במשך כל חייה. סמל אלה מוטולה מביאה את סיפורה.

הרכבת שהובילה את בני משפחת אונגר מדברצן למחנה אושוויץ בפולין הוסטה ברגע האחרון ויונה בן העשר ובני משפחתו ניצלו. הם מצאו עצמם במחנה עבודה באוסטריה, ובהמשך הוצעדו בצעדת מוות למחנה הריכוז מאוטהאוזן הידוע לשמצה. יונה שמשחזר את מסע המשפחה נזכר גם ברגעים המתוקים במהלך התופת, שהובילו אותו בהמשך להקים בקריית מוצקין עירו קונדיטוריה משלו. רב טוראי עדי רון האזינה לסיפורו.

משה למפרט היה רק בן חמש כשהחל לעבוד עבודות משק בכפר בצרפת, אצל משפחה נוצרית. במשך מספר שנים חי שם עם אחותו הגדולה שקיבלה מאימם את הציווי האחרון: שמרי על אחיך. האם נאסרה בידי הנאצים ונספתה, ואילו האב שב והתאחד עם ילדיו בתום המלחמה.  את סיפורו של משה בן ה-86 מביא רב"ט איתי יוסף.

כמעט אין תחנת מוות אותה לא פקדה איטה אסיף, שהפכה ליתומה מאב ואם בגיל עשר. במשך שנים נשאה על גבה את צער השתיקה. איש לא שמע את סיפורה, גם לא הקרובים אליה ביותר. לא על מחנות ההשמדה והריכוז, לא על המחלות הקשות, לא על עיניו האכזריות של הד"ר יוזף מנגלה, ולא על החשובה לה מכל, אחותה אסתר, שהייתה לצידה לאורך כל שנות המלחמה, הצילה אותה ונספתה יומיים לפני השחרור. בערוב ימיה, בגיל תשעים ושבע, מתיישבת איטה לשיחה על זיכרון שלא נימחה ממנה בכתבה של סמל יואלי ברים.