גם האשה וגם הגבר יכולים להיות נוכחים לבצע את הקידושין או כל אחד מהם יכול לשלוח שליח לבצע את הקידושין במקומם. אב יכול לקדש  את בתו כשהיא נערה, אפילו באמצעות שליח. מדוע צריכה המשנה להזכיר שהבעל יכול לעשות את הקידושין בעצמו? זה ללמד שמצוה בו יותר מבשלוחו. יש שסוברים שאסור לגבר לשלוח שליח לבצע קידושין מפני שאולי כאשר יראה את אשתו לאחר הארוסין, היא לא תמצא חן בעיניו והוא לא ירצה לשאת אותה לאשה. לגבי האשה אין את החשש הזו שכן ריש לקיש מסביר שטוב למיתב טן דו למיתב ארמלו, ז"א שנשים תעדיפו להיות נשואות מאשר לא נשואות. המשנה קובעת שהאב מקדש את בתו כשהיא נערה, אבל לא כשהיא קטנה, למרות שהוא יכול לעשות זאת גם כשהיא קטנה. מבינים מתוך זה שאסור לאב לקדש את בתו כשהיא קטנה עד שהיא גדולה מספיק להביע הסכמתה לקידושין. האם שליח יכול למנות שליח אחר? מהיכן אנו לומדים שיש מושג של שליחות וששלוחו של אדם כמותו?