פרק פתיחת שנה חדשה: על ה־1 בספטמבר שתמיד תופס בהפתעה, על הרגע שבו מצאתי את עצמי שוב מחנך, ועל הקולות הפנימיים שמבקשים הזדמנות לתקן חוויה ישנה. מחשבות, לבטים ותקווה להתחלה אחרת.

שנים ידעתי שהרגל שלי צריכה טיפול.
ידעתי – והתעלמתי. כי פחדתי. כי לא רציתי לוותר על הדשא, על התחושה שאני עדיין יכול לרוץ, לקפוץ, לבעוט.
אבל הגוף – הוא לא שותק לנצח.

בפרק הזה אני חוזר לרגע שבו הכול התחיל – פציעה קטנה שגדלה עם ההכחשה, עם השנים, עם האגו.
אני מדבר על הניתוח שעברתי, על הפחד להיכנס לחדר ניתוח, על ההתעוררות, על ההבנה שכאב שלא מטפלים בו – לא נעלם. הוא פשוט מחליף צורה.

סיפור על אהבה לכדורגל, על הזנחה שקטה, על גוף אחד שנשא את כל המשקל – פיזי ונפשי – עד שכבר לא יכל יותר.

זה פרק על גוף ונפש. על קבלה. על ריפוי. ועל בחירה ללכת מחדש – לא רק פיזית, אלא גם רגשית.

בפרק הזה אני חוזר למקום שבו הכול התחיל – לאהבה הישנה והנצחית שלי לרדיו.
אני משתף בסיפורים קטנים וגדולים מהמחזור האחרון של מחזור הרדיו שסיימתי עם התלמידים –
על רגעים של התרגשות, תסכול, גילוי, ועל איך דווקא דרך המיקרופון – אנשים מצאו את הקול שלהם.

איך מלמדים רדיו? איך שקט הופך לצליל?
ומה למדתי בעצמי מהמילים של אחרים?

אם גם אתם אוהבים תקשורת אמיתית, אם פעם חלמתם לשדר או סתם להקשיב קצת אחרת –
הפרק הזה בשבילכם.

תשע שנים של הליכה, תשע שנים של חיפוש.בפרק הזה אני חוזר לשיר ששינה לי את המסלול – "לאן אני הולך".שיר שנכתב מתוך בלבול, ספק ותקווה – והפך לסימן היכר שלי ותזכורת חשובה עבורי שתמיד תמיד תמיד צריך להמשיך וללכת. גם כשלא ממש יודעים לאן.

נדבר על למה בכלל כתבתי אותו, מה ניסיתי להגיד לעצמי ולכם, איך ההדסטארט לאלבום ההוא גילה לי שאני לא לבד – ומה אני חושב עליו היום, בתור אבא, מורה, ויוצר שעדיין מחפש תשובות.

אם גם אתם מרגישים לפעמים שאתם הולכים בלי לדעת לאן –הפרק הזה הוא בשבילכם.

בפרק הזה אני לוקח אתכם לרגע שהפך אותי למי שאני עכשיו.
זה לא רק סיפור על לידה – זה סיפור על טלטלה שקטה, על פחד, על אהבה, על שבריר שנייה שבו הכול משתנה ולא חוזר להיות אותו דבר.

גאיה נולדה, ואני איתה.
בפרק הזה אני משתף איך זה הרגיש להיות שם, בין נשימות, בכי ראשון, ולב שנפתח כמו דלת שלא ידעתי שהייתה סגורה.

זה לא פרק רק להורים. זה פרק לכל מי שאי פעם הרגיש שמשהו חדש נולד בו – פתאום, בלי התרעה, אבל בדיוק בזמן.

הפעם זה אישי במיוחד.
אני מדבר על הרגע שבו הפכתי לאבא – לא בתור תואר או תפקיד, אלא כזה שפורם ומרכיב את כל מה שחשבתי שאני.

איך החיים מסתדרים פתאום סביב יצור אחד קטן שגורם לך להרגיש הכי גדול – וגם הכי חסר אונים?
מה קורה לחלומות שלך כשהם צריכים לחלוק מקום עם עייפות, חיתולים, אהבה שאין לה מילים?

בפרק הזה אני משתף מה עבר עליי מאז שגאיה נולדה, איך הזהות שלי השתנתה, ולמה דווקא בתוך כל הבלאגן – מצאתי בהירות.

אם גם אתם הורים חדשים, או פשוט אנשים שמשתנים לאט־לאט עם החיים – זה פרק בשבילכם.

ארבע שנים של שקט.
ארבע שנים שבהן העולם השתנה – וגם אני.
בפרק הזה אני חוזר אחורה כדי להסביר למה נעלמתי, מה עבר עליי בתקופה ההיא, ואיך בתוך כל הכאוס – מלחמות, אובדן, לידות, התמודדויות – למדתי להקשיב מחדש לקול הפנימי שלי.
"לאן הלכת?" היא שאלה ששאלתי את עצמי הרבה… עד שהבנתי שהתשובה לא נמצאת רק בזיכרון – אלא בצעד הבא.
פרק על חזרה. על בחירה. ועל איך ממשיכים גם כשהכול מרגיש אחרת.

פתחתי את הדלת, נשפתי אבק מהמיקרופון, ולחצתי על ״הקלט״.בפרק הראשון של הפודקאסט אני עושה מהלך שכל כך הרבה מאיתנו מנסים לעשות: להתחיל שוב.

יותר מדי זמן עבר. ונראה לי שאין זמן טוב מעכשיו כדי להתחיל מחדש.

זה יום ההולדת ה-29 שלי וההתרגשות גדולה מאוד.

זאת הייתה השנה המאתגרת והקשה בחיי. אבל עם טיפול, סבלנות והתמדה.. אני מרגיש חזק מתמיד.

הצטרפו אליי לפרק מיוחד ואישי.

בקיץ 2019 לקחתי את הדברים וטסתי לטיולבד בבודפשט.

זאת הייתה חוויה מעצבת ומיוחדת שהייתה פרומו להרבה לבד שחוויתי בשנת הקורונה.