כל תחום בחיינו, אם זו ההורות, הזוגיות, העבודה, העסק או כל נושא אחר מורכב משלושה חלקים - המצב הקונקרטי, הרגשות שלנו והסיפור או החשיבה שלנו ביחס לאותו נושא. כל אחד מהם חשוב בפני עצמו, וכדאי לטפל בכל אחד מהם בנפרד.

ההתייחסות הנפרדת מאפשרת טיפול טוב יותר במצבים הדורשים טיפול, תעצים את הסיפור האישי ובסופו של דבר תשפר את מצבנו הרגשי.

המצב הקונקרטי הן העובדות. בהורות למשל אפשר להסתכל האם הילד בריא, האם יש לו חברים, האם הוא לומד, יש לו תחביבים וכד'. בעבודה אפשר להסתכל על פרמטרים שונים של התקדמות. לא תמיד זה קל, אבל כדאי להבין איפה אנחנו עומדים בלי קשר לרגשות ולסיפור.

רגשות הם נפרדים מהמצב הקונקרטי. יכול להיות מצב נהדר והרגשות קשים ויכול להיות גם להיפך, כלומר מצב בעייתי שהדחקתם ולא נתתם לקיומו ומשמעותו לחלחל עד היום.

מה שמשפיע על רגשות, מיטיב ומעורר הן טכניקות פיזיות או רגשיות ואיך אנחנו מטפלים בעצמנו בחיים. זמן לבד או אינטימי זוגי/חברי/משפחתי, פחות מסכים. זמן בטבע, יצירה כלשהי וברמה כלשהי, פעילות פיזית, שינה, אוכל טוב. טכניקות רגשיות כמו פוקוסינג, מדיטציה, טיפול, סדנה.

המטרה שלנו היא לחתור למצב רגשי שבו אנחנו יכולים לחיות בטוב וגם לטפל במה שצריך.

הסיפור שלנו, החשיבה הוא איך אנחנו רואים ומתארים את מה שקורה. על אותן עובדות ורגשות אפשר לספר סיפורים שונים מאוד. למשל אם הילד בגיל ההתבגרות, אנחנו מרגישים רע בהקשר שלו אבל הילד במקום טוב אובייקטיבית, השאלה היא איזה סיפור אנחנו מספרים לעצמנו. לעומת זאת יכול להיות מצב שבו יש בעיה קונקרטית כלשהי עם הילד אבל מוגבלת בהיקפה ואנחנו מספרים סיפור גדול ודרמטי בהרבה.

הסיפור מושפע מההסטוריה שלנו, התפיסות, וגם מהסביבה ומההשכלה שלנו.

המטרה שלנו היא לבנות סיפור מעצים, שישפיע על המצב הרגשי שלנו ועל היכולת להתמודד עם המצב הקונקרטי אם צריך. אפשר לחזק ולהשפיע על הסיפור שלנו ע"י דיבור עם אנשים אחרים, קואצ'ינג, קריאה והקשבה לספרים או הרצאות, או הצטרפות לקבוצת עניין ברשתות החברתיות.