השבת נקרא את פרשת "אמור", העוסקת בקדושת הכהנים ובמועדי ישראל. הפרשה נקראת תמיד בימי ספירת העומר – זמן של התקדמות מחירות פיזית (פסח) לחירות רוחנית (שבועות).

השבוע גם נחגוג את ל"ג בעומר – היום בו פסקה המגפה שקטלה 24,000 מתלמידי רבי עקיבא. למה? כי "לא נהגו כבוד זה בזה". זהו תמרור אזהרה לדורות: גם ידע תורני אינו מספיק ללא ענווה, כבוד הדדי ועבודת מידות.

📌 התורה מצווה אותנו לספור כל יום: "וספרתם לכם..." – ללמד אותנו שהתהליך חשוב לא פחות מהתוצאה. חירות פנימית נבנית בצעדים יומיומיים של התבוננות, תיקון, ואחריות אישית.

🔥 בל"ג בעומר נדליק מדורות, אך נזכור: אש יכולה לחמם – אך גם לשרוף. לכן נבחר להפוך את האש למקור של אחדות, חמלה ואור פנימי.

בסיום הפרשה – מופיע הציווי: "ובקוצרכם את קציר ארצכם..." – השארת שולי השדה לעני ולגר. התורה מלמדת שחברה בריאה נמדדת בדאגה לחלש, ושהאחריות החברתית מתחילה בציווי פשוט: לא לקטוף הכול לעצמך.

🕯 בואו נבחר להאיר – לא באש של מחלוקת, אלא באור של ערבות הדדית, של שלום, ושל כבוד. זהו צו השעה.