שבת פרשת נח מגיעה אלינו בימים סוערים – לא רק מבחוץ, אלא גם מבפנים.

בעולם שבו המבול לא מגיע במים, אלא בגלי שנאה, קיטוב ופילוג, הפרשה מזמינה אותנו להתבוננות פנימית וחיצונית: מהי התיבה של ימינו? ואיך יוצאים ממנה מבלי לשקוע בייאוש?

בפרק זה נבחן את דמותו המורכבת של נח: האיש ששרד – אך שתק. נבין את ההבדל שבין שלום מתוך פחד (כמו בתיבה) לבין שלום מתוך מודעות (כמו בחזון אחרית הימים). ונשמע שוב את הקריאה האלוקית – לא רק לנח, אלא גם אלינו: "צא מן התיבה!"

האם אנחנו עדיין מסתתרים בפנים? או שכבר יצאנו לבנות עולם אחר?

ננסה יחד למצוא את המקום שבו אפשר – אפילו עכשיו – לזרוע תקווה, אמונה וטוב. כי גם היום, די באדם אחד שיאמין כדי לשנות מציאות שלמה. ואולי, זה בדיוק אתה. או את.

חגי תשרי מאחורינו, ועכשיו מתחיל המסע האמיתי – אל תוך השנה, ואל תוך עצמנו.

בפרק מיוחד זה נצלול יחד אל פרשת בראשית, הפרשה הראשונה בתורה, ונבין איך כל אחד מאיתנו יכול להפוך את ההתחלה הזו ל־"ברית ראשית" – ברית מחודשת עם עצמנו, עם העולם ועם הבורא.

נדבר על שלוש אבני יסוד שפרשת בראשית מזמינה אותנו להכניס לחיינו:

נשאל את עצמנו את השאלה האלמותית – "אייכה?" – לא כדי לאתר מיקום, אלא כדי לדייק כיוון.

ונדבר גם על הכוח של הדיבור, של המילים, ועל האפשרות שלנו להיות "בוראים קטנים" – אם רק נבחר בכל יום מחדש להאיר ולא להחשיך.

זהו פרק שמזמין כל אחד ואחת מאיתנו לא רק לקרוא את פרשת בראשית – אלא לכתוב את פרשת בראשית האישית שלו.

בפרשת וזאת הברכה, משה ניצב על הר נבו ומברך את העם רגע לפני לכתו – לא מתוך כעס, אלא מתוך אהבה, אמונה ותקווה.

במילותיו האחרונות הוא מזכיר לנו: התורה איננה רק ירושה – היא מורשה. אחריות חיה להמשיך את השליחות.

וכשאנחנו צועדים אל תוך שמחת תורה, זוהי לא רק סיומת – אלא התחלה חדשה: חזק חזק ונתחזק – ונפתח שוב מ"בראשית", כי המסע עוד לא הושלם.

בשבת חול המועד סוכות אנחנו שומעים שלושה קולות: קהלת, פרשת "כי תשא" ונבואת יחזקאל – שלוש תקופות, שלושה נביאים, מסר אחד: על ענווה, סליחה ותקווה.

📜 קהלת מזכיר לנו שכל החומר ארעי – הערך האמיתי נמצא באמונה, דרך וענווה.

שלושת הקריאות יחד יוצרות סימפוניה של עומק: החיים קצרים, הסליחה נצחית, והשלום אפשרי – אם נבחר לבנות אותו.

לאחר ימי הדין, התשובה והטהרה, מגיע חג הסוכות – חג שדורש מאיתנו שמחה. אבל לא סתם שמחה... אלא שמחה כאקט של אמונה.

בפרק הזה נבין:

למה התורה דורשת לשמוח בציווי?

איך הסוכה הפשוטה מצליחה לשקם את הלב?

למה דווקא חג הסוכות יהפוך לחג אוניברסלי לפי נבואת זכריה?

ואילו ארבעה יסודות הסוכה בונה בלב שלנו?

כי אולי דווקא כשהכול זמני, מתגלה מה שבלב הוא קבוע.

השבת, מיד לאחר יום כיפור, נקרא את פרשת האזינו – שירת הפרידה של משה, מלאה בכאב, אהבה, ומבט נוקב אלינו, הדורות הבאים.

בפרק הזה ננסה להבין:

למה דווקא אחרי יום של סליחה – מגיעה שירה של תוכחה?

מה עושה השפע למוסר שלנו, ואיך שומרים על איזון?

למה משה מבקש מאיתנו "זכור ימות עולם"? ואיך הזיכרון יכול להיות מצפן ולא עוגן?

ומה הקשר בין פרשת האזינו, ספר יונה, ותפילת יום כיפור?

בין הסערה למילים, בין השירה לצוואה, ננסה לזקק את הקריאה האקטואלית של משה:

השבוע, בעיצומם של עשרת ימי תשובה, אנו פוגשים את פרשת וילך – הקצרה בתורה, אך עמוסת משמעות.

משה, ביום חייו האחרון, מדגים לנו כיצד משחררים שליטה, מעבירים מנהיגות, נותנים אמון בדור הבא, ובעיקר – נשארים בתנועה.

בפרק נעמיק בנושאים כמו:

מה מלמדת אותנו פרשת וילך על שינוי אישי וחברתי?

איך נלחמים באדישות ובלשון הרע בתקופה של מחלוקות ציבוריות?

מדוע כל אחד מאתנו הוא "ספר פתוח" שילדיו והסובבים אותו מעתיקים ממנו?

ואיך מחברים בין צום גדליה, פרשת וילך, וראש השנה כהזמנה לצמיחה ולא לתקיעות?

השבוע, יותר מתמיד, נשאל את עצמנו:

השבת שלפני ראש השנה – פרשת ניצבים – מציבה אותנו מול השאלה הגדולה:

🕊 בפרק הזה נדבר על:

למה דווקא עכשיו נדרשת מאיתנו החלטה

מה הכוונה ב"ובחרת בחיים"

איך פרשת ניצבים הופכת לא רק לקריאת התעוררות – אלא להזמנה רכה להתחיל מחדש

והאם באמת אפשר לשנות?

זהו לא רק נאום פרידה של משה – אלא קריאה אלינו, כאן ועכשיו.

השבת הזו אנחנו קוראים את פרשת כי תבוא – פרשה שמתחילה במצוות הביכורים היפהפייה, ומסתיימת באחת התוכחות החריפות בתורה. חז"ל קישרו את התוכחה הזו עם חורבן בית שני – והמסר ברור: חברה שלא מפיקה לקחים – סופה ליפול שוב לאותם בורות.

אבל דווקא מתוך עומק הקושי, נפתח פתח גדול לתיקון:

בימים של חודש אלול, בתוך מרחב של רחמים, סליחות, ותשובה – זו הזדמנות לשוב לחיים פשוטים, מחוברים, עם יותר לב פתוח, נתינה אמיצה, ודיבור שמקרב ולא מפלג.

השבת הזו, עם כניסת חודש אלול – חודש הרחמים והסליחות – אנחנו פוגשים את פרשת כי תצא, העשירה ביותר במצוות בתורה.

הפרק הזה עוסק במה שמעבר לרעיונות:

ומעל לכל, הקריאה של משה: "מוצא שפתיך תשמור ועשית" – לא מספיק לדבר, הגיע הזמן לעמוד מאחורי המילים שלנו.