בפרק השמיני של הפודקאסט שלי אני מארח איש שטח ערכי ומיוחד, איש שמוביל אנשים בעקבות טביעות הלב והרגש. איש שעבר חוויות לחימה שהביאו אותו דרך התמודדות מורכבת להיות מוביל הדרך שהוא.

האורח שלי היום הוא טל ניב, האיש שכתב את הספר "אש פנימית" שבעיניי הוא אחד הטובים שקראתי פה בשנים האחרונות. טל בן 33 מדריך צייד וליקוט, מדריך מוביל ב "דרך לוטן " פרויקט חינוכי מדהים ועוצמתי שהוקם בערבה לזכרו של סגן לוטן סלוין ז"ל ממושב חצבה שנהרג במלחמת לבנון השניה וקיבל על תפקודו בקרב צל"ש. טל מרצה בפני בני נוער ומוביל מסעות של בני מכינות קדם צבאיות, גשש ביחידת מרעול ואיש שהאש הפנימית בוערת בו. השיחה הייתה מרתקת, דיברנו על ערכים ועל אנושיות, על חינוך ועל הליכה בערבה. על לתת מקום לכל אחד להגשים את עצמו גם אם הוא מוגדר כלקוי למידה או נוער מנותק או נוער בסיכוי. טל אשר חווה פוסט טראומה לקח את האתגר לשיפור אישי מתמיד. מההבנה שזה יכול להיות אצל כל אחד ובכל רגע הוא נותן מקום לשהות בטבע, להקשבה לקולות ולרעשים, וכמו רעשי הרקע בחיים הוא יודע לזהות ולסנן את הדברים המשמעותיים והחשובים לו. למדתי המון על העמותה ועל הערכים המובילים אותה כגוף חינוכי המקדם זכרון חי ללוטן. התרגשתי לשמוע על הדרך אותה הוא עובר ועל ההתמודדות שלו עם אתגרי ההובלה בשדות החינוכיים. 

בפרק הנוכחי והשביעי בסדרת הפרקים שלי אני רוצה לקחת את המאזינים לחשיבותה של קביעת המטרה. להבנה כי המטרה היא הבסיס ליציאה לדרך וכי ללא המטרה לאן נדע מה הכיוון אליו אני רוצה ללכת. הרבה מאד אנשישם משייטים ממשימה למשימה, ממטלה לביצוע בלי באמת לעצור רגע ולדייק לעצמם מה הם רוצים להשיג, וחשוב מזה למה הם רוצים להשיג את שהם מסמנים לעצמם. אנשים רבים לא מגדירים מטרות והדבר מביא לבזבוז משאבים של זמן ואנרגיה.

מהי המטרה ומה משמעותה, איך אני יוצר מטרה ראלית ולא גבוהה מדי לצד מטרה שתקדם אותי ולא תיהיה נמוכה מדי. בבואי לדבר על חשיבותה של המטרה אני נותן טיפים שונים לאנשי החינוך, להורים ולבני הנוער.  לרוב המטרה מביאה לריכוז של משאבים, זמן, כסף, משאבים חומריים או רוחניים.

ניתן לומר כי מבט על אנשים מצליחים לאורך השנים, לקיחת המודל שהם עבדו על פיו עם תיקוני קטנים יכול להביא אותנו אל ההשגים שלנו. כשיש מטרה מול העיניים אני ממליץ שהסביבה שלי תדע עליה ובכך בעצם תייצר רוח גבית להגשמת המטרה או מטרות הביניים והיעדים הקטנים בדרך למטרה הגדולה. זהו פרק קצר וממוקד, פרק שניתן ורצוי לשמוע פעם פעמיים על מנת לזקק שתיים או שלוש נקודות בהם יוכל המאזין להשתמש בחייו האישיים.

בפרק השישי בסדרת הפרקים שלי אני מארח חבר ילדות, גדלנו יחד ביגור של שנות השבעים והשמונים, שנה הבדל בינינו, מסלול חיים מקביל, שכבת נעורים, מפעלי קיץ, ספורט, שנת שירות ושירות משמעותי בצה"ל, שלי שירות רגיל ביחידה מובחרת ושלו התחיל בשירות רגיל ונמשך על פני 26 שנה ביחידת 669 מהמובחרות והמיוחדות  שיש  בצה"ל, ואח"כ בתפקידי מפתח בחיל האויר.

האורח שלי היום הוא אופיר עובדיה, מעבר להיותו חבר קרוב הוא איש מקצוע אשר עוסק במגוון תפקידידם לצד המשך שירות בטחוני. הוא מנכ"ל של עמותה לקידום אומנויות לחימה המשלבת אנשים מכל גווני הקשת, הוא מאמן אישי ומנטור, מלווה בני נוער ובשנתיים וחצי האחרונות הוא בתפקיד חייו אבא ליותם.
בשיחה עלו נקודות שונות ומגוונות, ערכי חינוך לצד ערכי אומנויות הלחימה, הורות בעידן החדש לצד אחריות שנלקחת מהידיעה שזו השליחות. דברנו על עבודה ועל חברות, על הלימה בין הרצון לדיוק בפרטים הקטנים לבין שחרור כשצריך ומרחב עצמאות למתאמנים, לבני הנוער וגם לילדים הקטנים. כשני אנשים שעברו את גיל החמישים וגדלו בעידן של הקיבוץ הקודם, ראינו קווים מקבילים אשר גרמו לנו להגיע למקומות בהם אנחנו משייטים כיום, בשדות החינוך, הניהול והאימון.

היתה לי שיחה מרתקת שהשאירה בי טעם של עוד, שיחה של שני אנשים שעברו ועוברים דרך, שני אנשים שאוהבים שירה עברית ומילים מדויקות. מהגשמת חלומות ועד הורות מאוחרת, מאובדן חבר קרוב להנצחה ערכית מרגשת. הפרק הזה מעבר להיותו מיוחד יש בו גם חברות ארוכה שנרקמה עם השנים וצומחת גבוה בתקופה האחרונה.

גדלנו יחד לרגלי הכרמל, הוא מבוגר ממני בדור וחצי, כילד הערצתי אותו,  ב 1976 כשגבת יגור ניצחו את הפועל ת"א בגמר הגביע אחרי ניצחון על מכבי בחצי הגמר ראיתי בו גיבור על. רציתי להיות כמוהו ובעיקר ראיתי בו מודל לעבודה קשה במציאות שבה השוויון היה מוכתב ולהיות חלק מהקבוצה היה חשוב מהאני האישי שלך. איתמר מרזל הוא האורח שלי בפודקאסט הנוכחי. האיש שנולד וגדל ביגור, היה עשר שנים שחקן נבחרת ישראל בכדורסל של שנות השבעים, שנות הזוהר שלה, כולל חמש אליפויות אירופה וחמש שנים כקפטן הנבחרת. בשיחה שלנו אנחנו מדברים על הילדות ועל ההתבגרות בקיבוץ עוד לפני ששינה את פניו, על לקיחת אחריות כחלק ממנה אישיות והבנה ערכית לצד השאיפה להצליח בכל מה שנעשה. שיחה על קבוצה ועל יחד, על תפקיד המנהיג בקבוצה ובחברה. איתמר שעבר פציעה קשה היתגבר על המכשולים והגיע לפסגת הכדורסל הישראלי. דמות לחיקוי ומודל לעבודה קשה או כמו שהוא אומר לי במהלך השיחה : "מי שרוצה להגיע להישגים צריך 91% של עבודה קשה ו 9% של כישרון".

השיחה עברה בין העבר להווה לכיוון העתיד, מחשבות על חינוך ועל הורות בתקופה הנוכחית בה האינדיבידואל לרוב בא לפני הקבוצה, על עבודה מתמשכת שמביאה להישגים וחידוד התובנה שרק מי שיעשה דרך משמעותית יזכה לקצור את פירותיה. היתה לי שיחה מרתקת, מעניינת, איתמר איש של רגש ושל ערך, איש של עומקים ותובנות חיים שזכיתי להקשיב ולשאול שאלות.

בפרק הנוכחי והרביעי של הפודקאסט שלי אני רוצה להתמקד במילים " משמעת עצמית", לנסות להגדיר בצורה הטובה ביותר, המדויקת ביותר ובעיקר הרחבה ביותר לציבור הרחב את משמעותו של הביטוי.רבות משתמשים בו אך האם הוא באמת כל כך קל ליישום, האם רוב האנששים בעלי משמעת עצמית גבוהה או שמוותרים לעצמם? בפרק הנ"ל אני רוצה לשתף בתחושות שלי כמאמן, כמנטור , כאיש חינוך אשר מלווה תהליכי צמיחה וחניכה. משמעת עצמית הינה אחד מבסיסי משולש ההצלחה שלולא עצם קיומה ההצלחה בעיתיית ובעיקר מביאה לחוסר מימוש היכולת.

משמעת עצמית בהגדרתה אצל מרבית האנשים מתמקדת בסביבה במקום להתמקד בי, בעצמי וביכולות שלי, הראיה על הסביבה נותנת פרספקטיבה שונה ולעיתים לא מקדמת עשייה אלא מקדמת וויתור. בפרק הזה הקצר אני מתמקד במה אנחנו צריכים לעשות, איך אנחנו מדברים אל עצמנו ומה יחזק את המשמעת העצמית ויביא אותנו לנקודות שיא שונות המתבקשות לאור הצבת היעדים והמטרות שלנו.

בפרק השלישי של הפודקאסט לגדל נסיכים אני מארח את דרור שגב. סופר, מנכ"ל של חברה גדולה, איש משפחה ואיש שהוא השראה בשבילי. דרור בספריו לוקח אותי לעולמות ההתבגרות שלנו, לתחושות שמלוות מאז ימי בית ספר וקיימות אצל אנשים בוגרים עד היום, אנחנו מדברים על ילדים מקולקלים ובעצם מבינים שאין באמת דבר כזה יחלד מקולקל, אנחנו מדברים על תפקיד ההורים ועל גבולות.

במהלך השיחה אנו מוצאים קווים מקבילים רבים בין שנינו, עולמות תוכן, יצירה, מוסיקה, ספורט, ארוחות ערב וימי שישי, ריחות של אוכל ומשפחה סביב השולחן. דרך השיחה המרתקת דרור משרטט ביד עדינה ומרשימה את דרכו אל ההצלחה, מעולם של ילד שנשאר כתה למנכ"ל מצליח, איש של ים ושל אנשים. איש של נתינה עם לב ענק ואוהב.

בפרק הנ"ל אנחנו עוברים בין התבגרות לבגרות, בין הצלחה ללמידה ומבינים יחד כי המילה כשלון לא צריכה ואסור לה להיות באוצר המילים שלנו, לא כלפי עצמנו ולא מול ילדנו, חוסר ההצלחה הוא בסיס תהליכי הלמידה. על כוס קפה ופיתה עם קבב בטעם עמוק של רגש אנחנו משתפים משוחחים ובעיקר יודעים שמי שיקשיב יוכל לקחת צידה גדולה לדרך וכשברור לשנינו שניפגש לפרק נוסף.

בפרק השני של הפודקאסט שלי "לגדל נסיכים" אני מארח את אבישג טורק, אבישג היא מאסטר בשחייה, שחיינית למרחקים ארוכים, הקפת מנהטן וחציית תעלת למאנש, האי קטלינה ואין ספור פעמים את הכנרת לאורכה ולרוחבה. אבישג היא גם חברה ויש בינינו הרבה מאד מהמשותף. לשנינו מקורות קיבוציים, שנינו אוהבי מים ומרחבים, שנינו אוהבים ליצור . הזמנתי את אבישג לשיחה על החיים במים ומחוצה להם.

תקופת הקורונה הכריחה את אבישג לעשות חישוב מסלול חדש בחייה, משכירה במקום עבודה קבוע נשארה ביום אחד ללא הכנסה כספית לה ולשתי בנותיה. אבישג לקחה את ההזדמנות ופתחה עסק, היא מאמנת, מלמדת, מובילה אנשים לממש את החלומות שלהם, היא אמא במשרה מלאה לשתי בנות שאחת מהן מתמודדת עם מחלת הסוכרת מגיל צעיר מאד. היא אשה ערכית מובילה אנשים ולטעמי גם אשת חינוך. הפגישה שלנו דיברה בגובה העיניים על הצלחות ועל משברים, על צמיחה ועל חינוך הדור הצעיר, על הורות ועל גבולות.

הפרק הנ"ל מביא את ההבנה שמכל משבר ניתן לצמוח, מכל קושי ניתן ליצור הזדמנות, הוא בא להראות שהילדים שלנו צמאים לגבול ולהשראה, שניתן תמיד לפתח אצלם את העצמאות גם בלי לוותר על הצמיחה שלנו.

בפרק הפתיחה של הפודקאסט החדש שלי אני רוצה לספר לכם על חשיבותה של הדרך, כאיש של דרך, כמאמן, מנטור, אבא, איש חינוך, בן זוג אני חושב יותר מאי פעם שכדי לצמוח, כדי להתגבר על מכשולים, כדי להגיע להשגים ולא משנה באיזה תחום יש לעבור דרך, יש לעשות מסע. 

אין איש אחד שאני מכיר שהגיע למימוש היכולות שלו בבת אחת, אני לא מכיר ספורטאי, איש מקצוע, מנהל, איש חינוך שהגיע להשגים, לתוצאות, לרמה גבוהה בלי לעשות דרך. נכון לא תמיד זה קל, לרוב דורש מאמץ, משמעת, התמדה ועוד אך זה מדייק אותנו לעצמנו אל מול מטרות החיים ואל מול המטרות שאנו מציבים לעצמנו.

אני בטוח שאחרי ההאזנה ראשונה ואולי אחרי ההאזנה שנייה כל אחד ואחת יוכלו לקחת לעצמם נקודות מתאימות לחייהם, להבין שכדי לצמוח יש לעשות תהליך - דרך שתדייק את היכולות לרמה הגבוהה ביותר.