ביקורת יכולה להתעורר בשני מקרים: 1. ביקורת כלפי קווי אישיות של עצמנו, למשל כלפי ילד שמזכיר לנו את עצמנו. 2. ביקורת על חוסר של חוזקות שלנו. על הקווים ההפוכים מאיתנו אצל האדם האחר. במקרה הראשון אנחנו מבקרים כי עולה בנו כאב, לעתים מהילדות על למשל חולמנות, רגישות, איטיות או מופנמות. אנחנו מבקרים את הילד מתוך רצון להגן עליו מפני אותו כאב. העבודה שלנו אז היא לעבד את הכאב של עצמנו -  לכתוב, להיזכר, לבכות (עוד רעיונות בהקלטה) וככל שנשחרר פחות נבקר.