Lomdus On The Amud: Following The Oraysa Schedule

השלכת חמץ לחצר לפני זמן איסור: עי' ברמ"א תלג-ו ונו"כ שם

See Harreri Kedem 17-2

See Rashi and Ritva

See Harreri Kedem 16

Famous chakira from the Lekach Tov (6-3)

See

מהו זמן הפסח לענין חיוב תשביתו

?רבא אמר מהכא לא תשחט על חמץ דם זבחי לא תשחט הפסח ועדיין חמץ קיים. הקשו התוספות (ד"ה לא), הלא מן התורה יש לשחוט את הפסח רק לאחר תמיד של בין הערבים שזמנו מחצות, ואם כן זמן שחיטתו הוא מעט אחר חצות, ומדוע נאסר החמץ מיד בחצות. ותירצו, שמאחר שאם הקדימו את הפסח ושחטוהו בחצות קודם התמיד הוא כשר בדיעבד, כבר מאותה שעה הוא נחשב לזמן הפסח.

והמהר"ם חלאווה (ד"ה לא ) תירץ על קושיית התוספות, שאף שאין הפסח קרב אלא לאחר התמיד, אין זה משום שעדיין לא הגיע זמנו, אלא לעולם זמנו מתחיל מחצות, והתמיד הוא שמעכבו.

והפני יהושע (בתוס' ד"ה דברי) תירץ על פי ביאורומא שאיסור החמץ אינו תלוי בזמן הפסח, אלא הוא רק גילוי על ביום הראשון שמשמעותו י"ד ולא ט"ו. ומאחר שנצטוו על ציווי זה בפסח מצרים כשעדיין לא הקריבו תמידים וקרב הפסח בחצות, אם כן אף מה שנאמר בפסח דורות לא תשחט על חמץ'

מתפרש על חצות כמו זמן פסח מצרים.

גדר מצות תשביתו'

. חקרו המנחת חינוך (ט-א) והאבני נזר (או"ח שיח-ג), האם מצות תשביתו היא בקום ועשה, ועצם מעשה הביעור הוא המצוה. ואם אין לו חמץ, אף שלא ביטל עשה זה, שכן לא חייבה התורה אלא את מי שיש לו חמץ, מכל מקום גם לא קיימו, או שמקיימו בשב ואל תעשה בכך שאין לו

חמץ ברשותו, והוא כעין עשה של שבתון בשבת ויום טוב.

מי הוא העובר מן התורה בבל יראה

המשכיר בית לחברו בארבעה עשר על מי לבדוק. מבואר ברש"י (ד"ה חובת), שספק הגמרא הוא רק באופן שכבר ביטל את החמץ, ושוב אין עוברים עליו ב'בל יראה' מן התורה, וחיוב הבדיקה והביעור אינו אלא מדרבנן , ולא פירש מי הוא העובר ב'בל יראה' בלא ביטול. וכתב בתוספות רבינו פרץ (ד"ה על), שבלא ביטול ודאי עובר המשכיר, משום שהחמץ שלו.

והמהרש"ל (ברש"י שם) כתב, שהמשכיר עובר משום שהבית שלו. והגר"א (או"ח סי' תמג אות יא) כתב, שאיסור "בל יראה' לא נאמר על בעל החמץ, אלא על מי שהחמץ ברשותו, וחייב לבערו מן התורה . ולכאורה

לשיטתו, בלא ביטול, השוכר יתחייב בבדיקה וביעור מן התורה . אמנם רבינו דוד (ד"ה והאמת) והמאירי (ד"ה וכל) וחידושי הר"ן (ד"ה על) כתבו, ששניהם אינם עוברים מן התורה ב'בל יראה', השוכר אינו עובר משום שאין החמץ שלו, והמשכיר אינו עובר משום שהבית אינו ברשותו, אלא שחכמים חייבו לבער כל חמץ של ישראל. והתורת חיים (ד"ה ונראה) כתב, ששניהם

עוברים ב'בל יראה'.

See Shut Bais HaLevi 1:2-7 and Meromei Sadeh